יום שלישי, 21 בדצמבר 2021

המתנות שהספקטרום האוטיסטי נותן לי, ולכולנו


"העולם זקוק לכל מיני מוחות." טמפל גרנדין

הרבה מבני משפחתי הענפה נמצאים איפשהו על הספקטרום האוטיסטי. הדור הצעיר בדרך כלל מאובחן, בעוד הדורות המבוגרים יותר לא, גם אם הסימפטומים שלנו הרבה יותר ברורים (חוסר הרצון לעזוב את עיסוקינו המרתקים לטובת פעילות חברתית, למשל.)

העובדה שרבים מהילדים בין קרוביי ומכריי מאובחנים על הספקטרום אינה יוצאת דופן, בהתחשב בעליה הדרמטית של אבחונים כאלה בעשורים האחרונים. על פי המרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן, כ2% מהילדים בעולם מאובחנים על הספקטרום מדי שנה, והשכיחות עלתה כמעט פי 3 בתריסר השנים האחרונות. מעבר לכך, כל ילד שישי בארה"ב מאובחן עם הפרעות התפתחותיות, ובשאר העולם המערבי המצב דומה, כך שכולנו פוגשים זאת בדרך זו או אחרת.

האופן בו אנחנו מתייחסים למצב זה, עם זאת, יכול להיות שונה באופן דרמטי. בעוד שהאתגרים קשים יותר ככל שהאדם נמצא רחוק יותר על הספקטרום, גישה שמתמקדת פחות בחסרונות ויותר בחוזקות יכולה לעזור לאנשים על הקשת, בעיקר לבעלי התפקוד הגבוה ביניהם, ולאנשים שאוהבים אותם.

כשאני מסתכלת על הילדים, ההורים, ובני הזוג על הספקטרום מבין מכריי, אני רואה בדרך כלל אנשים מצליחים, מאושרים ואוהבים. כן, יש לנו תכונות שונות במידה מסויימת, אבל האם התכונות האלה פחות טובות?

לא בהכרח.

אולי הן אפילו טובות יותר.

לאנשים המעורבים, כמו גם לחברה כולה.

יום ראשון, 24 באוקטובר 2021

איך הפסקתי להיות רעבה, ירדתי במשקל, וגידלתי ילדים שפויים

"יש יותר חכמה בגופך מאשר בפילוסופיה המעמיקה ביותר." - פרידריך ניטשה


ביחסיי עם האוכל תמיד היה עניין לא סגור. כמו רובנו, תמיד רציתי לחזור אליו וליהנות ממנו בחופשיות, אבל תמיד חשבתי שזה יהיה רע בשבילי. למרבה האכזבה, כולנו למדנו שתשוקתנו לאכול מה וכמה שאנחנו רוצים, ותשוקתנו להישאר בריאים וחטובים, לא יכולות ללכת ביחד.

התבגרות בתרבות דיכוטומית מבלבלת לא עוזרת לעניין. אמיתות בסיסיות עליהן גדלנו, כמו האמירה של סוקרטס,

"אנשים רעים חיים כדי לאכול, אנשים טובים אוכלים כדי לחיות,"

או האמירה המפחידה יותר של הרמב"ם,

 "אכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות,"

לא מקלות על חיינו.

גדלנו תחת האמונה שזה רע למלא את רצונותינו הגופניים, ובמקביל למדנו שחיים רק פעם אחת, ולכן זה רע לא למלא את רצונותינו הגופניים.

לא פלא שאנחנו יוצאים מדעתנו.

בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו חיים על מזון מהיר ועל ארוחות טלוויזיה מצד אחד, ומצד שני מתחילים מגוון דיאטות כל שני וחמישי. אנחנו מבלים את זמננו לא רק בהרגשה שאנחנו שמנים וכושלים, אלא גם בתחושת אשמה על כל פעולה או חוסר פעולה שאנחנו נוקטים.

לא כיף גדול, למען האמת.

אבל, כפי שגיליתי, זה לא חייב להיות כך.

יום שני, 20 בספטמבר 2021

לעשות כסף טוב: הכסף שלך צריך לעבוד בשבילך – ולא נגדך

 

"עלינו לפתח העדפה מוחלטת של בני אדם לפני רווחים – כל אדם לפני כל רווח. אז נוכל לשרוד." פרנק הרברט

האם הכסף שלך עושה בשבילך את הטוב ביותר שהוא יכול?

אנחנו מצפים מהכסף שלנו שיהיה נאמן לנו, בעיקר כשאנחנו שולחים אותו לעבוד עבורנו. אחרי הכל, הוא שלנו, ואין לו שום שאיפות משל עצמו, אז הוא חייב להיות העובד המושלם. לרוע המזל, אין לו גם שום הבנה משל עצמו. אם נשים אותו בידיים הלא נכונות, הוא יכול לפעול באופן גרוע יותר מאשר לא לעבוד בשבילנו. הוא יכול לעשות דברים גרועים יותר אפילו מאשר להתנדף. הוא יכול לפעול נגדנו.

למעשה, הוא יכול לנפץ את עולמנו, את החברה שלנו, את משפחותינו ואת האמון שלנו בעצמנו. הוא יכול להיות ממש מרושע.

אבל אנחנו לא נשים את הכסף שלנו בידיים רעות כאלה, נכון? אנחנו לא כאלה טיפשים.

לא במודע, בכל מקרה.

לא קל להבטיח שהכסף שאנחנו מוציאים, הכסף שאנחנו משקיעים, הכסף שאנשים אחרים משקיעים עבורנו (בקרנות הפנסיה שלנו, למשל) באמת יגיע לידיים אמינות. למרבה הצער, לעתים קרובות אנחנו משלמים לחברות רווחיות שלמעשה כורתות את הענף שעליו אנחנו יושבים.

אז כדאי לבדוק זאת. כדאי לעשות את זה עכשיו, לפני שנמצא את עצמנו מרוסקים על הקרקע, אולי קצת יותר עשירים, אבל פצועים אנושות.

לאורך הזמן למדתי, כפעילה חברתית שמשפחתה חיה על רווחי השקעות כבר כמה שנים, לזהות אם הידיים המושטות לעבר כספנו הן טובות או רעות. עם זאת, אני לא יועצת השקעות מקצועית. הכתיבה הפיננסית שלי מבוססת רק על המחקר והניסיון האישי שלי.

הנה כמה דרכים פשוטות שמצאתי כדי לדעת אם אנחנו מוסרים את כספנו, ואת הכוח שבא אתו, לאוהב או לאויב.

חוסר אחריות חברתית

אם אנחנו רוצים שכספנו יעזור גם לנו וגם לאחרים, כדאי שנבטיח שאנחנו נותנים את כספנו לחברות טובות – טובות לעובדיהן, לספקים שלהן, ללקוחות שלהן, ולקהילות שסביבן.

לצערנו, זה לא מובן מאליו.

המאמץ המופרז של תאגידים לעשות רווח מהיר יכול להיות הרסני ביותר. כשטייס התאבדותי ריסק מטוס של לופטהאנזה ומאה חמישים איש נהרגו, למשל, הסתבר שהרבה חברות תעופה "חסכו" כסף ולא בדקו אם לטייסיהן יש בעיות נפשיות או התמכרויות. הסתבר גם שחברות תעופה הפחיתו את משכורות הטייסים בעשורים האחרונים לסכומים (כגון 20,000$ בשנה) שאילצו אותם לטוס עשרות שעות בשבוע ולהיות כל הזמן במצב רדום. בשם הרווח, תאגידים רבים מוכנים לסכן את עובדיהם, לקוחותיהם, ואנשים אחרים מסביב.

יותר מכך, כמה מהחברות העשירות ביותר בעולם עושקות את עובדיהן ברשעות. (אמזון, למשל, השייכת לבזוס שהוא אחד האנשים העשירים בעולם, עושקת את עובדיה דרך קבע, כולל גניבת הטיפים שהשליחים שלה קיבלו. אני מניחה שבזוס חי את חייו בהרגשת קיפוח מטורפת אם הוא מנהל את החברה שלו בצורה כל כך חמדנית.)

מעבר לכך, לכמה מהחברות הגדולות בעולם יש, כך נראה, מדיניות עקבית של רשעות. כמה מהדוגמאות הן נסטלה, שהתחילה בהריגת מיליוני תינוקות וממשיכה להזיק, מונסנטו, שממוטטת גם המוני איכרים וגם את הדבורים סביב העולם, ומקדונלדס, שיש לה תפקיד משמעותי בשינוי האקלים, בין היתר.

אבל אפילו תאגידים שאינם מנוהלים על ידי מה שנראה כחבורה קלאסית של רשעים נצחיים, נוטים לא לעמוד בפיתוי של עשיית כסף על ידי רמיסת הדימוי העצמי שלנו, הצגת פייק ניוז בפנינו, והנעתנו לנקיטת פעולות הרסניות.

האם התאגידים מונעי-הרווח האלה מהווים השקעות משלמות? לטווח הקצר הם עשויים להשתלם, אבל בטווח הארוך, באופן לא מפתיע, חוסר אחריות אינה רווחית. עובדים בשכר נמוך, למשל, נשארים פחות זמן, יודעים פחות, ואכפת להם פחות. הם לא משפרים את החברה, והם לא משרתים היטב את הלקוחות.

כתוצאה מכך, תאגידים שמזלזלים בעובדיהם ובלקוחותיהם מפסידים לאורך זמן. כפי שאמר הנרי פורד,

"שני הדברים הכי חשובים בחברה לא מופיעים בדפי הרווח שלה: המוניטין שלה ועובדיה."

חברה שרודפת רק אחרי רווחים מהירים היא לא רק חברה רעה (תרתי משמע). היא גם השקעה רעה.

אז עדיף לנו לשים את כספנו על חברות בעלות אחריות חברתית, שהן גם רווחיות יותר.

חוסר אחריות סביבתי

בטווח הארוך, השקעה בחברות מקיימות יכולה להיות ממש עניין של חיים ומוות. תאגידים חסרי אחריות סביבתית עשויים לאמיתו של דבר להיות קטלניים. במהלך השנים האחרונות, למשל, אורך החיים הממוצע בארה"ב הולך ומתקצר, בפעם הראשונה מזה עשורים. חלק מהסיבות למוות המוקדם הן אוויר, מים ומזון מזוהמים ומסרטנים. אם אנחנו רוצים שיהיו לאהובינו חיים ארוכים, אנחנו צריכים לתמוך בחברות אקולוגיות.

גם הכלכלה שלנו כבר סובלת קשות כתוצאה משינויי האקלים והרס הטבע. ההשלכות, הכוללות עליה באירועי מזג אוויר קיצוניים, אסונות טבע, ומגפות, כבר עלו לכלכלות שלנו הרבה יותר משיכולנו אי פעם לדמיין.

יכולנו, למשל, להפחית משמעותית את הנזק של המגיפה. אבל, כפי שנועם חומסקי מציין,

"אותות השוק היו ברורים: אין רווח במניעת קטסטרופות עתידיות."

הטיפשות הסביבתית שלנו, אם כך, הסתברה כיקרה הרבה מעל לצפוי.

וזאת רק ההתחלה.

אז עדיף לנו לא לתמוך, כצרכנים וכמשקיעים, בתאגידים לא סביבתיים.

חברות דלקים פוסיליים אכן עדיין עושות לפעמים הרבה כסף. משקיעים יכולים להעלות את הזיהום בעולם ואת התחממות כדור הארץ על ידי קניית מניות שלהן. זה מה שעושה למשל בנק ג'י.פי.מורגן. הבנק הגדול בארה"ב, שקיבל תמיכה מהממשל, משקיע בנפט. הבנק עושה את ההשקעות האלה למרות שהוא יודע שהן "לא תמיד עולות בקנה אחד" עם התקווה ל"שרידתה של האנושות," כפי שמנוסח בתזכיר שלהם שדלף.

חברות כמו הבנק הזה מעבירות כספים לפירמות הרסניות, שבמהותן הן שכירות חרב שהורגות את כולנו, לאט אבל בטוח. אז אולי כדאי שלא נשלם להן לעשות את זה.

במקום זה, אנחנו יכולים להקשיב לדורות הצעירים שקובעים את העתיד, ולהשקיע בחברות שמחזקות את העולם שלנו ולא בכאלה שמערערות אותו.

בטווח הארוך, קניית מניות של חברות מקיימות זה לא רק הדבר המוסרי לעשות. זאת יכולה להיות גם דרך הפעולה הרווחית יותר.

קניית תעודות סל של חברות בעלות אחריות חברתית וסביבתית, אם כך, יוצרת סיטואציית win-win, כמו כל עסקה טובה. זה מה שכדאי לנו לעשות.

הכוח להרוס

שיקול נוסף שכדאי לנו לקחת בחשבון היא ההשפעה העצומה שיש לרוב לתאגידים. אי לכך, עדיף לא לתת עוד כוח לחברות הענקיות, שגם ככה הן עוצמתיות מדי.

הענקים נוטים להשתמש בכוחם ללחוץ על המחוקקים ליצור חוקים שמעשירים אותם על חשבוננו. תאגידי המזון האמריקאים שגורמים לממשלת ארה"ב לסבסד כמויות מטורפות של תירס, למשל, גורמים להרבה מהמזון בעולם להתבסס על סירופ תירס במקום חומרים מזינים, ולהיות לא בריא ברמה מחליאה. בישראל כעשרים משפחות שולטות כיום בתעשיה, בשיח התקשורתי ובחלק גדל של ההון, מונעות תחרות, הורסות את משאבי הטבע, ומזהמות את האוויר, המים והאדמה באופן בלתי הפיך.

אף אחד לא דורש מהטייקונים לשלם על האבדות הכבדות שהם גורמים. כשהמנהיגים המכורים לקוקאין של המערכת הכלכלית האמריקנית ריסקו את הכלכלה העולמית, למשל, הם שמרו על משרותיהם הבכירות ועל הון הפשע שלהם. הטייקונים לא רק חזקים מדי, אלא גם נתפשים כאנשים שיודעים מה הם עושים. מתייחסים אליהם בטעות כאל חכמי העדה, כאל מודלים לחיקוי, וכאל מנהיגים (כפי שהראו הבחירות הקודמות בארה"ב).

במציאות, עם זאת, התנהלותם מסכנת את הדמוקרטיה. כפי שמזהיר אותנו הכלכלן תומס פיקטי,

"אנחנו רוצים שהקפיטליזם וכוחות השוק יעבדו את הדמוקרטיה, לא להיפך."

לכן כדאי לנו להשתמש בכספנו כדי לרסן את כוחם הבלתי מוגבל של התאגידים. משימה שממשלותינו נכשלות בה, בעיקר בגלל שזה נגד האינטרס האישי של בכירי משרתי הציבור.

כדאי לנו להשתמש בכספנו כדי לחזק את מתחריהם של הענקים – החברות הקטנות והבינוניות. אלה שמועילות לחברה שלנו במקום לעשוק אותה.

עלינו להשתמש בכוחנו כדי לעזור לדוד להכניע את גוליית, מפני שבינתיים, גוליית מכניע אותנו.

לעבוד ביחד

שום אדם איננו אי. אנחנו, כצרכנים וכמשקיעים, צריכים לזכור שאנחנו לא רק עושים עסקה עם פירמה. אנחנו גם חלק מהחברה האנושית בתוכה הפירמה פועלת. וכשתאגיד הוא הרסני כלפי הסביבה או החברה בה אנחנו חיים, גם אנחנו ניזוקים.

כמשקיעים, עלינו להבהיר לחברות שאנחנו מוקיעים את העושק שלהן, גם אם הוא נעשה לכאורה למעננו.

אי לכך, למרות שככלל אנחנו רוצים שהשקעותינו בשוק המניות יהיו רחבות ככל האפשר, עלינו להימנע מתאגידים שהורסים את העולם, ולהתמקד בחברות שתורמות לו, כגון חברות קטנות ובינוניות, מקיימות ובעלות אחריות חברתית.

עדיף לנו לעשות כסף טוב, למען התועלת הפיננסית שלנו, למען החברה שלנו, ולמען העולם.

לעשות החלטה טובה אחת בכל פעם.

השקעה טובה אחת בכל פעם.

החל מעכשיו.


יום שישי, 20 באוגוסט 2021

לעשות כסף טוב: איזה סוג של כסף עובד הכי טוב בשבילך - ובשביל העולם

"טוב שאנשים אינם מבינים את המערכת הבנקאית והכספית, מכיוון שאם הם היו מבינים, אני מאמין שהייתה פורצת מהפכה לפני בוקר היום הבא." הנרי פורד


האם ידוע לך איך הכסף שלך נוצר ומושמד?

רובנו יודעים מעט מאד על כסף. כותרות פופוליסטיות מכריזות שאלה הם הסודות אותם בעלי ההון לא רוצים שנדע. זה כנראה נכון, אבל כמו שאני רואה את זה, לא הם אלה שמונעים מאיתנו ללמוד על כספים.

אנחנו יודעים כל כך מעט כלכלה בגלל שהורינו, מורינו ועובדי משרד החינוך האכפתיים שלנו מאמינים שכלכלה היא תחום לגמרי בלתי ניתן להבנה. אי לכך הם לא מלמדים אותנו כמעט שום דבר, ומקווים שנבין מה שנזדקק לו במשך הזמן.

הם טועים, כמובן.

אנחנו לא לומדים מספיק בשביל להפוך את חיינו, וחיי אחרים, לטובים כפי שהיה עליהם להיות.

 וכספים זה ממש לא תחום בלתי מובן.

כל אחד יכול להבין אותם.

מעבר לכך, כל אחד צריך להבין אותם, כי ידע הוא כוח. הכוח לשפר את חיינו, ואת חייהם של האנשים סביבנו.

כפי שלמדתי כשהתחלתי להיות פעילה חברתית.

המסע הכלכלי שלי

את בורותי הפיננסיתית גיליתי כשהתנדבתי כעורכת באתר המחאה החברתית, אי אז ב2012. כשהמאמרים על חוסר שוויון ועל ניצול נעשו מדכאים מדי עבורי במשך הזמן, התמקדתי בתחום הכספים. גיליתי שהיו יותר מדי דברים שכל אחד צריך היה לדעת, אבל הייתי צריכה ללמוד מהתחלה.

כמה מהבסיסיים בהם היו:

-          מה זה כסף? (בעיקר שורות במחשבי בנקים, שלא מייצגות יותר שום רכוש קיים. אנשים מאמינים שהמידע בבנקים הוא אמין, למרות שרוב הבנקים הוכיחו את עצמם כבלתי אמינים במידה רבה.)

-          מי מייצר כסף? (בעיקר הבנקים המסחריים. גם כשהבנק המרכזי, בנק ישראל אצלנו, מייצר כסף, הוא לרוב נותן אותו לבנקים וחברות פיננסיות אחרות.)

-          איך כסף נוצר? (לבנקים יש את הפריווילגיה להלוות כסך לא קיים, על פי העדפותיהם הפרטיות. זו הסיבה לכך שמקורבים חסרי אחריות מקבלים מיליונים – מוזר איך השמות של תשובה ודנקנר קופצים לראש – בעוד אנשים רגילים ועסקים קטנים נדחים או נדרשים לשלם ריבית שיכולה להגיע להרבה יותר מסכום ההלוואה עצמו.

כדי לתת הלוואה, הבנק מוודא שיש לו רזרבה (בערך 10%) מערך ההלוואה, ואז רושם את סכום ההלוואה בחשבונו של הלווה, כשהוא יוצר בכך כסף יש מאין. כשאנשים לוקחים הלוואות על יותר כסף, יש בשוק יותר כסף. זה המצב עם 90% מהכסף בעולם. כשהלוואה משולמת חזרה, הבנק מוחק את סכום ההלוואה המקורי מהרשומות, כך שהכסף שוב לא קיים.

כסף, אם כך, נוצר כרגיל רק לזמן מוגבל. רק כסף שנוצר בבנק ישראל יכול להתקיים לאורך זמן, כל עוד אין החלטה להשמיד אותו.)

כפי שאתם רואים, חיי עם המאמרים הפיננסיים היו מלאי הפתעות.

עם הזמן נוכחתי לדעת שמידע כספי יכול לשרת לא רק מטרות פוליטיות, אלא גם מטרות אישיות וחברתיות. לימודי כלכלה הם מעשיים באופן מדהים.

מעבר לכך למדתי ששימושים אישיים, למרבה המזל, יכולים לשרת גם מטרות חברתיות.

המטבעות המבוזרים, האלקטרוניים, הם דוגמא טובה.

כל מיני סוגים של כסף

כשנתקלתי לראשונה במאמר על הביטקוין, המטבע המבוזר הראשון, כבר ידעתי שכסף הוא בעצם שם אחר לאמון. אין שום הבדל אם המטבע בו אתם מאמינים, ומוכנים לתת עבורו שירותים או רכוש, הוא מטבעות מתכת, יחידות של קהילות סחר חליפין כגון חרוזי "קהילות מחרוזת", זמן ב"בנק זמן", או סכומים הכתובים במחשבי בנקים. כשאנשים מוכנים לשלם יותר עבור דולר, למשל, הערך שלו עולה, ולהיפך. מטבעות מבוזרים הם בדיוק אותו דבר – הערך שלהם משקף את הביקוש.

כשקראתי בזמנו על המטבעות המבוזרים, הביטקוין עלה דולרים בודדים, ולא הרבה אנשים היו מעוניינים בו, או אפילו שמעו עליו. לי, לעומת זאת, הוא נראה טוב יותר מהמטבעות הרגילים. הוא נוצר על ידי תוכנת קוד פתוח, אז הכללים שלו ידועים וקבועים, בניגוד למטבעות האחרים שהממשלות עושות עליהם מניפולציות ויוצרות בהם אינפלציה. חוץ מזה האינפורמציה שלו חסויה לחלוטין, כך שמוסדות ממשלתיים ומסחריים לא יכולים לעקוב בקביעות אחר פעולותינו ומצבנו הכספיים. נוסף לכך הוא גלובלי ומיוצר על ידי הקהילה הגלובלית, אז הוא לא משמש לחיזוק המדינות העשירות על חשבון העניות כפי שמשמשים המטבעות של מדינות.

פרסמתי מאמר על הביטקוין באתר המחאה. שלחתי גם קישור לאישי שיחיה, ואמרתי לו שכדאי לנו להשקיע בזה קצת כסף. אישי, שהוא גאון טכנולוגיה, בדק את הנושא. למטבעות האלה יש יתרונות משמעותיים שלמטבעות האחרים אין, הוא הסיק. (אתריום, למשל, כולל בתוכו מערכת חוזית שלמה.) המטבעות המבוזרים טובים לא רק לעולם אלא גם למשפחתנו, הוא הסכים, וכדאי לנו לקנות קצת.

לרוע המזל, קניית מטבעות מבוזרים באותה תקופה דרשה ידע טכני וזמן. לי לא היה הידע, ולאישי לא היה הזמן כי הוא היה עסוק מדי בלעבוד. (לו היה קונה אותם אז, הוא יכול היה להפסיק לעבוד בו במקום, כי היינו נעשים במהירות עשירים בטירוף.) לפני כמה שנים כן קנינו כמה סוגים של מטבעות אלקטרוניים. ביטקוין היה שווה אז אלפיים דולר. בעת כתיבת שורות אלה הוא שווה בערך חמישים אלף דולר.

מחיר המטבעות המבוזרים בלי ספק ירד ויעלה שוב ושוב בעתיד. אבל לעליה הכוללת שלהם לאורך זמן יש סיבות.

הזמנים המשתנים

אחת הסיבות הברורות לעליה המטאורית הנוכחית של הביטקוין היא הקורונה. ליתר דיוק, הדרך בה רבים ממנהיגינו בעולם התמודדו איתה – פחות או יותר בדרך הגרועה ביותר האפשרית (ולפעמים אפילו גרוע מכך).

האמון של הרבה אנשים בממשלותינו פחת, שלא לומר צנח כמו אבן. מטבע שלא מושפע מהאידיוטיות של מנהיגינו, בניגוד לכלכלה ולמטבעות הרגילים, נראה אמין יותר מאי פעם. מאחר ומדינות לא יוצרות יותר מטבעות שמייצגים רכוש, ואמון הוא הדבר היחיד עליו בנוי כל מטבע, המטבעות המבוזרים נסקו.

נושא מרכזי נוסף שהעסיק אותנו בשנה האחרונה, הוא הפרטיות שלנו, שנפלשה שוב ושוב. מטבעות פרטיים יותר נחשקים עכשיו יותר מתמיד. (המטבעות האלקטרוניים נחשבים למפריעים למדינות גם בנסיונן לעקוב אחרי ארגוני פשע וטרור. אבל לארגונים אפלים אלה, בדומה לכל תאגיד עשיר, יש דרכים למצוא פרצות ולהעביר כספים בחשאיות בכל מקרה. הפרטיות של אנשים רגילים, מצד שני, לא ממש מוגנת ללא מטבעות אלקטרוניים.)

מעבר לכך, משקיעים רבים חשים שבמהלך המגיפה איבד שוק המניות את הקשר החיוני שלו לכלכלה הנאבקת, והפך לבועה. (סיבה עגומה אחת לכך היא שבזמן בו כשליש מהעובדים האמריקאיים איבדו את עבודתם וכמעט לא זכו לסיוע, טראמפ העביר כ9 טריליוני דולרים לבעלי ההון בכלל ולשוק המניות בפרט. חלק ניכר מסכום עצום זה ניתן מהלוואות שארה"ב לקחה, ושכל האמריקנים יצטרכו לשלם. כך הממשלה האמריקנית לוקחת מהעניים ומחלקת לעשירים.

באירופה בזמן זה תמכו הממשלות בעסקים ונמנעו פיטוריהם של העובדים, אך בישראל פוטרו כמיליון עובדים והחוב הלאומי עלה ביותר ממיליארד שקלים, כשראש הממשלה אינו יודע אפילו בקירוב מה גובה החוב שהוא יוצר. )

מצב זה, היוצר אצל המשקיעים ציפייה להתפוצצות הבועה ולנפילת מחירי המניות, גורם להם לקנות מטבעות מבוזרים כדי לאזן נפילה זו. (כפי שנהגו לקנות זהב באסונות כאלה, שבדרך כלל נוצרו על ידי חלק מאותם משקיעים עצמם.)

לפי דעתי, המטבעות המבוזרים נמצאים עדיין בראשית דרכם, ומחיריהם עוד יעלו (בחוסר עקביות) הרבה הרבה יותר בעשורים הקרובים.

חשוב לזכור, עם זאת, שאני לא יועצת השקעות, וכל מה שאני כותבת הוא על סמך הידע והניסיון האישיים שלי. הסקת מסקנות מעשיות היא על אחריותכם בלבד!

אני מאמינה, בכל אופן, שמטבעות אלה של הקהילה הגלובלית עשויים לשנות בעתיד הן את הכלכלה והן את החברה שלנו.

הרע שבזמנים, הטוב שבזמנים

הבנה כלכלית גורמת לנו לראות כמה חסרי צדק הם החוקים שלנו, אבל גם מה אפשר לעשות בנידון.

העובדה שלמעשה כל פעולה כספית שלנו מעשירה את בעלי ההון, ושכספנו נוצר בעיקר על ידי בנקים פרטיים המחלקים אותו על סמך האינטרסים שלהם, וגובים ריביות גבוהות וחסרות בסיס, היא רק אחת ההשלכות של המצב הכלכלי הלא-ממש-מלבב.

המציאות לפיה הכלכלה העולמית מנוהלת על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון המכורים ברובם לקוקאין, שריסקו אותה ב2008 אבל עדיין מחזיקים במשרותיהם הבכירות, עשויה להיראות מטריפה במקצת. הן בארה"ב והן בישראל, המעבר המתמיד של בכירים ממשרדי הממשלה לתפקידים רווחיים אצל בעלי ההון, למרות ניגוד העניינים הברור, גורם להם לפעול למען הטייקונים במקום למען הציבור.

זה מביא לחוסר פיקוח על חברות שהורסות את סביבתנו ואת בריאותנו, לסדר יום תקשורתי ופוליטי משסע שמוכתב על ידי הטייקונים, ולהזרמת כספים מתמשכת אל בעלי ההון ההולכים ומתחזקים, על חשבון כלל הציבור שכוחו הפוליטי הולך ונחלש.

עם זאת היהודים, כיורשיהם התרבותיים של הנביאים והמורדים, תמיד לחמו למען צדק  חברתי. מישעיהו, ישו ושמעון בר גיורא, ועד מרקס, בוב דילן, דפני ליף וברני סאנדרס, יהודים תמיד עומדים בחוד החנית של המאבק הזה. לא בכדי המחאה החברתית, למרות היותה חלק מתנועת Occupy העולמית, זכתה בישראל לתמיכה ציבורית שאין לה אח ורע בעולם. הרוב המוחלט של הציבור הישראלי תמך בה, היא הוציאה לרחובות כעשירית מהאוכלוסיה בערב אחד (הישג עולמי חסר תקדים), יצרה מאות ארגוני שינוי בתחומים רחבים, ושינתה לצמיתות את התודעה, השיח והפוליטיקה בישראל.

ארגונים שנוצרו בעקבות המחאה

כך, למשל, כשעלתה לאוויר הסדרה הכלכלית התיעודית "מגש הכסף", צפו בה תוך שבועיים למעלה ממיליון ישראלים. גם המאבקים הציבוריים בשחיתות מתנהלים בהיקף ובהתמדה יוצאי דופן. עם זאת, כיוון שחלק מקבוצות האוכלוסיה בישראל לא חשופות למידע כלכלי וחברתי, שינוי תהליכי העושק והשחיתות דורש מאמץ מתמשך. לשמחתנו, המאמץ הזה מועיל לא רק לחברה בה אנחנו חיים, אלא גם למצבנו הכלכלי הפרטי.

אז מה כדאי לנו לעשות?

התגובה השכיחה והמספקת למדי למצב היא להתלונן. עם זאת, מספר פעולות אחרות עשויות להיות אפקטיביות יותר, ואולי נרצה לשקול גם אותן.

הפעולה הראשונה, ואולי החשובה ביותר, היא להרחיב את ידיעותינו. כפי שמוכיח המאבק הציבורי על הגז, ידע הוא כוח. כדאי לנו לחפש אתרי אינטרנט, ספרים, ערוצי יוטיוב ובלוגים כלכליים, לבדוק מי מממן אותם, ולבחור את המועדפים עלינו. (בעברית אני ממליצה למשל על הסולידית ועל הכלכלה האמיתית). זה כנראה הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות גם בשביל הכיס שלנו וגם בשביל החברה בה אנחנו חיים.

במקביל, כדאי לנו לתמוך בארגונים שנאבקים על זכויותינו ועל איכות השלטון שלנו. כדאי לנו גם להצביע למנהיגים שמקדמים שוויון, מיסוי הוגן, רגולציה ואכיפת חוק לכולם, אפילו לעשירים.

נוסף לכך, אולי נרצה לשקול להעביר את חשבונות הבנק שלנו לבנקים קואופרטיביים. בנקים אלה אמינים יותר, משתלמים יותר, ועל הדרך הם גם הוגנים יותר. הם מאפשרים לנו ליצור חברה טובה יותר עבור כולנו.

בנוסף, חשוב שנבחר להשקיע את כספנו באנשים וחברות שמועילים לנו ולא באלה שפוגעים בנו. אולי נרצה לקנות מחברות בעלות אחריות חברתית וחברות אקולוגיות, ולהשקיע בסלי המניות של חברות כאלה, השקעות שמיטיבות לא רק עם העולם אלא גם עם הכיס שלנו. אולי נרצה גם לקנות קצת מטבעות אלקטרוניים. (עדיף בכמות שלא תמוטט אותנו כשהם יצנחו, למרות שאז כמובן לא כדאי למכור אותם.)

בשורה התחתונה, כדאי לנו להרחיב את ידיעותינו ולהחליט איך לעשות את השינויים המועילים ביותר, עבורנו ועבור אחרים.

לבחון איך להיטיב עם עצמנו, עם משפחתנו, עם החברה בה אנחנו חיים, ועם העולם.

לבדוק נושא כספי אחד בכל פעם.

לעשות החלטה מיטיבה אחת בכל פעם.

החל מעכשיו.


יום שלישי, 20 ביולי 2021

לעשות כסף טוב: איך הכסף שלך יכול לשנות את העולם

 

"השלמות האמיתית באדם נמצאת לא במה שיש לו, אלא במה שהוא." אוסקר ווילד

האם הכסף שלך עושה עבודה טובה?

כולנו רוצים שהכסף שלנו יעבוד בשבילנו ויעשיר אותנו – ושיעשה זאת בדרך שתועיל גם לעולם. בדרך כלל, עם זאת, אנחנו לא ממש מזהים את המשאלות האלה שלנו. (הבנת תשוקותינו הפנימיות האמיתיות אף פעם לא מהווה חלק מלימודי כלכלה – אנשי עסקים מעדיפים להגיד לנו מה אנחנו רוצים.)

לרוע המזל, רובנו גדלנו להאמין שאנחנו לא יכולים להיות גם טובים וגם עשירים – שאנחנו לא יכולים לקבל הכל. שמענו את הטענה (האופיינית לאכזריות הרומאית) ש"לכסף אין ריח", שכשדברים מגיעים לכסף, כל עוול הוא קביל. התרגלנו להצדקה של ההתנהגויות חסרות המצפון ביותר באמירה ש"זה לא אישי, זה ביזנס," כאילו שאם משהו הוא עסקי זה יכול להכשיר כל דבר. (ההצהרות האלה נשמעות למעשה כמו תירוצים של אנשים עם מצפון אשם.)

כתוצאה מהנורמות האלה, רבים מאיתנו מאמינים שאנחנו חייבים לבחור אם להיות טובים או אם להיות מבוססים כלכלית. גם אם אנחנו אולי עושים את הבחירה הזאת באופן לא מודע, זאת לא בחירה קלה. המוח שלנו, עם הנוירונים האמפתיים שלו, בנוי לדאוג גם לאחרים. זאת הסיבה לכך שכשאנחנו טובים לאחרים זה גורם לנו להרגיש טוב, וכשאנחנו פוגעים באחרים אנחנו מרגישים רע. אמנם פחדים ומצוקות יכולים לדחוף אותנו להתנהגויות קשות, אבל ההתנהגויות האלה גורמות לנו אשמה ואומללות.

לא פלא, לכן, שרבים מהמנהיגים העשירים והמשפיעים של המערכת הכלכלית האמריקאית, שמחצו את הכלכלה העולמית ב2008 בדם קר, היו מכורים לקוקאין. הרגשות שלנו משפיעים עלינו גם כשהם מודחקים, אז עדיף לנו כבר להתייחס אליהם. כשאנחנו מקשיבים לעצמנו, אנחנו מבחינים בכך שבחירה בין שפע לבין שלוות נפש אכן יכולה להיות קשה.

אבל האם אנחנו באמת חייבים לבחור? האם אנחנו לא יכולים גם להצליח מבחינה כלכלית וגם להיות בני אדם מוסריים ובעלי ערך?

לעשות כסף טוב

כפעילה חברתית שמשפחתה חיה מרווחי השקעות כבר כמה שנים, אני מאמינה שרווחיות ומוסריות יכולות, וצריכות, לבוא יחד. מנסיוני, השקעת כספים באופן מוסרי טובה יותר לא רק לנפשותינו, אלא גם לכיסינו.

אלא שזה דורש מאיתנו לדעת מה אנחנו עושים. כיוון שרובנו משקיעים כספים בשוק המניות (ישירות או דרך הפקדות כגון קרנות פנסיה וחשבונות חיסכון), כדאי שנשקול איך להשקיע את הכסף ביעדים מיטיבים. הנה כמה מהדרכים בהן אנחנו יכולים לעשות זאת באופן שייטיב איתנו ועם העולם.

יש לזכור, עם זאת, שהדברים הנכתבים כאן אינם יעוץ השקעות מקצועי, אלא ביטוי של המחקר והניסיון הפיננסי האישי שלי.

כלכלה בהתרחבות מתמדת

ככלל, ההשקעות שלנו בשוק המניות הן רווחיות כל עוד הכלכלה צומחת. אבל נראה שיש בצמיחה כלכלית מתמדת בעיה אינהרנטית עם המשאבים המוגבלים של כדור הארץ. אי אפשר לייצר עוד מוצרים כל שנה כשזה הורס את היערות, האקלים, המגוון הביולוגי, המים האדמה והאוויר הנקיים שלנו.

אי לכך, כדאי שנצמצם את הצריכה החומרנית שלנו, ושלא נשקיע ברוב התעשיות החומריות.

למזלנו, ההתרחבות של הכלכלה לא תלויה בטובין פיזיים (רעים פיזיים, לאמיתו של דבר). יש לנו גם נכסים רוחניים – נכסים כגון מידע, חשיבה, ודמיון. הנכסים הלא חומריים לא נראים רווחיים, עד שאנחנו בודקים איזה חברות מבוססות על נכסים רוחניים.

כאן נמצא, למשל, את החברות שעוסקות בתוכן, כמו גוגל, פייסבוק ונטפליקס. נכללות כאן גם החברות שמשתמשות בידע ליצירת חומרה ותוכנה, כמו מיקרוסופט, אפל ואינטל. בנוסף, נמצאות כאן גם חברות הפארמה כמו פייזר (שלמעשה מוכרות בעיקר ידע), וכן חברות פיננסיות כמו בנקים, חברות ביטוח וחברות השקעות.

הבנתם את הנקודה. החברות הרווחיות ביותר בעולם הן בעצם חברות נכסים רוחניים. הן אלה ששולטות בשוק בעשורים האחרונים. השקעות בתעודות סל של חברות הי-טק, למשל, יכולה להועיל הן לעושרנו והן לכדור הארץ שלנו.

לשטח את הפירמידה

חלק מהתאגידים האלה, עם זאת, בעיקר הגדולים בהם, לא ממש מיטיבים. חברות תכנים חברתיים נוטות להציג בפנינו יותר תכני שנאה ותכנים מזוייפים מאשר תכנים אמינים, באופן יחסי. המערכת הכלכלית העולמית עדיין מונהגת במידה רבה על ידי אותה קבוצה חסרת אחריות שריסקה את הכלכלה ב2008, ורוב הפירמות הפיננסיות משקיעות את כספינו בתעשיות הרסניות. נוסף לכך, תאגידים נוהגים להשתמש בהון העצום שלהם כדי ללחוץ על המחוקקים ליצור חוקים שמועילים להם על חשבוננו.

עדיף לנו, לכן, להשקיע בחברות קטנות ובינוניות. אלה שבאמת משלמות את המיסים שלהן בלי להתחמק מהם דרך פרצות והסכמים. אלה שמעסיקות הרבה יותר אנשים, עם הרבה פחות תחלופה ושכר מינימום. אלה שכספן חוזר חזרה לקהילה. אלה שמחזיקות שוק תחרותי, מגוון ויציב.

כי חברות קטנות ובינוניות למעשה נושאות את הכלכלה שלנו, ואת החברה שלנו, על כתפיהן. אז כדאי שנקנה תעודות סל של חברות קטנות ובינוניות, למען החברה בה אנחנו חיים, כמו גם למעננו.

בנוסף, כדי לעזור לאנשים החיים תחת הדיכוי הגדול יותר בעולם, אנחנו יכולים להשקיע בסלים של שווקים מתעוררים של המדינות המתפתחות. גם השקעה כזאת עוזרת לא רק לאחרים אלא גם לעצמנו.

פרספקטיבה גלובלית לשגשוג אישי

בעשורים האחרונים תאגידים נטו להתמקד ברווחים מיידיים, והתעלמו מהמחירים הכלכליים והחברתיים של הגישה הזו, גבוהים ככל שהיו. אבל בימינו יותר ויותר חברות מתחייבות לאחריות חברתית.

אחריות, עם זאת, לא מתחילה ונגמרת בתחום אחד, כך שהשקעה בחברות אחראיות מועילה גם לחברה וגם למשקיעים. כפי שיכולתם לנחש, חברות בעלות אחריות חברתית נוטות להרוויח יותר כסף עבור משקיעיהן.

דרך נוספת לעזור לסביבתנו היא להשקיע בקיימות. אנרגיה ירוקה, תחבורה ירוקה, מוצרים ידידותיים לסביבה. במשך השנים המודעות לנושאים הסביבתיים עולה בעולם. ממשלות אחראיות משקיעות בהפחתת טביעת הרגל האקולוגית שלנו. ארגונים סביבתיים גדולים משקיעים בכך גם הם, וכן גם אנשים רבים מספור, בעיקר הצעירים. ירוק הוא הכיוון אליו העולם הולך.

אז אם אנחנו רוצים לשגשג, עלינו לתמוך בחברות סביבתיות. אם אנחנו רוצים להרוויח, גם אז כדאי לנו להשקיע בהן, כי השקעה בחברות מקיימות נוטה להיות רווחית יותר.

זאת סיטואצית win-win, כמו כל עסקה טובה.

למען האמת, זאת סיטואציית ה win-winשלנו במלואה: אנחנו מרוויחים כחברים בחברה בה אנו חיים וכתושבי כדור הארץ – ומרוויחים גם כמשקיעים.

העסקה הטובה ביותר האפשרית.

לקחת את הכוח בחזרה לידינו

כסף מניע את העולם, נאמר, ובימינו זה נכון יותר מתמיד. מי שמקבל מאיתנו את כספנו נעשה חזק יותר ומשפיע יותר על חיי כולנו.

אנחנו תמיד מוסרים את כספנו הלאה. אנחנו מוסרים אותו לאנשים ולחברות מהן אנחנו קונים. אנחנו מוסרים אותו גם לחברות בהן אנחנו משקיעים, הן ישירות והן דרך קרנות הפנסיה שלנו וכדומה.

כשאנחנו מוסרים את כספנו בבלי דעת לתאגידים שמזהמים את כדור הארץ, עושקים את החברה שלנו, ולוחצים על המחוקקים שלנו להסיר את הפיקוח עליהם - כולנו משלמים את המחירים הכואבים.

אבל אנחנו יכולים, וצריכים, להיות יותר חכמים מזה.

עדיף לנו לתמוך בחברות שמחזקות אותנו, לא באלה שמערערות אותנו.

עדיף לנו להשקיע באחריות ובקיימות. לטובת עצמנו, ולטובת העולם.

עדיף לנו לעשות, בעזרת כספנו, החלטה טובה אחת בכל פעם.

השקעה טובה אחת בכל פעם.

החל מעכשיו.

יום חמישי, 24 ביוני 2021

לעשות כסף טוב: למה אנחנו מחזיקים לא נכון את כספינו – ומפסידים

 

"כסף הוא כמו שריר היד או הרגל – אם הוא לא בשימוש הוא נעלם." הנרי פורד

האם ידוע לך מהן הדרכים הטובות ביותר להחזיק בכספים שלך?

רובנו לא יודעים. אנחנו לא לומדים כלכלה בבית הספר – זה כנראה מעשי מדי. במשך הזמן בתי הספר שלנו נטשו את הנושאים המספקים כמו בריאות, אמנויות, אתיקה וכלכלה. הם התמקדו בנושאים מופשטים, שכוללים כמה שיותר מלים ומספרים.

כתוצאה מכך, אנחנו גרועים בדברים חסרי חשיבות כמו להישאר בריאים, לתקשר עם אהובינו, להימנע מחובות, למנוע שינוי אקלים ולהימנע ממוות המוני במגיפות. אנחנו לא מתלוננים כי למדנו את הדברים החשובים באמת, כמו למצוא את הנגזרת של פונקציה. אנחנו לא זוכרים איך עושים את זה, כמובן, אבל אנחנו מרוצים כי פעם ידענו.

לרוע המזל, בסופו של דבר עלינו למעשה ללמוד הכל בעצמנו. למרבה המזל, ידע נמצא היום בכל מקום. אנחנו לא תלויים יותר בשום פדגוג שיספק לנו אותו, תודה לאל.

הבעיה היא שיש דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים. איפה להחזיק את הכספים שלנו הוא לרוב אחד מהדברים האלה, אז רובנו עושים את זה לא נכון. כפי שלמדתי לאורך שנים של עיסוק בכספים וכתיבה עליהם, הדרך הטובה ביותר היא להחזיק בכספים בהרבה צורות במקביל. זה נשמע מסובך, אבל זה לא – אנחנו עושים חלק מזה באופן אינטואיטיבי, ואת השאר אפשר ללמוד בקלות.

הצורות השימושיות ביותר להחזיק כספים הן לא לעשות כלום, להשתמש בחשבונות חיסכון, ולהשקיע בדברים כמו אגרות חוב ומניות, זהב, מטבעות אלקטרוניים, ונדל"ן (בעיקר הבתים שלנו עצמנו). הנה הסברים קצרים על מה הן הדרכים האלה, ומתי להשתמש בהן. זכרו, בכל מקרה, שאני לא יועצת השקעות מקצועית, ואני מציעה כאן רק את המחקר, הניסיון וההשקפות האישיים שלי.

יום חמישי, 27 במאי 2021

לעשות כסף טוב: איך לגרום לכסף שלך לעבוד הכי טוב בשבילך - ובשביל העולם


המאמר הזה הוא הראשון מבין 5 בסדרה של לעשות כסף טוב: איך להשתמש בכסף שלנו בצורה טובה יותר כדי לקדם את עצמנו ואת העולם.

המאמרים נכתבו לכבוד פרסום ספריקשרי דמים  - הסיפור האמיתי של הנסיכה החשמונאית שהפכה על פיה את הכלכלה הרומאית ההרסנית (אותה אנחנו מחקים באידיוטיות)  לרגל הוצאת הספר - עכשיו בהנחה 


 "עושר הוא לא יותר או פחות מכלי לעשות אתו דברים – רק אמצעי בדרך למטרה." הנרי פורד

האם ידוע לך על מה הכסף שלך עובד?

כולנו שמים את כספנו בידיהן של פירמות שמשקיעות אותו. אלה יכולות להיות חברות הביטוח שלנו, חשבונות החיסכון בבנקים שלנו, או ההשקעות שלנו, כגון קרנות הפנסיה שלנו. אנחנו רגילים לחשוב על כל אחד מהחשבונות האלה, אם אנחנו חושבים על כך בכלל, כעל כספת בה הכסף שלנו רובץ בעונג ומתרבה.

למרבה הצער, זה לא המצב.

החברות הפיננסיות האלה משתמשות בכספנו כדי לבצע השקעות על פי העדפותיהן המפוקפקות. הבחירות שלהן, עם זאת, לעתים קרובות עובדות נגדנו.

כסף מניע את העולם, על פי הפתגם, והוא ללא ספק עושה זאת במידה רבה. כדאי לנו, לכן, לדעת איך הכסף שלנו עובד, כך שנוכל להניע את העולם בכיוון בו אנחנו רוצים שינוע.

יום ראשון, 7 במרץ 2021

נמאס להיות בבית? התשוקות שלך יכולות לשחרר אותך לחופשי

 

"שעמום הוא ההרגשה שכל דבר הוא בזבוז זמן. שלווה, ששום דבר לא." – תומס שץ


הזמן בבית כבר יצא לך מכל החורים?

כבר כמעט שנה שאנחנו מבלים בבית יותר מדי מהזמן שלנו. גם אם לא עברנו לעבוד מהבית, כמעט כל השאר סגור. לפעמים אנחנו מרגישים שהקירות סוגרים עלינו. זאת לא ממש הרגשה משמחת.

אם עוד יש לנו ילדים, שלמעשה כלואים אתנו לתקופות ארוכות שנראות כמו נצח, החיים אפילו קשים יותר. ילדינו מטפסים על הקירות, ועל העצבים שלנו, ומעמידים את בריאותנו הנפשית בסכנה רצינית.

אין פלא, לכן, שבימים אלה רבים מאיתנו נוטים לאבד את זה מפעם לפעם, ולהרגיש גם מתוסכלים וגם אשמים. כל האחרים נועצים בנו מבטים המומים (כיוון שההתמוטטות שלהם מגיעה קצת יותר מאוחר).

בשבילי, עם זאת, הכאוס הזה נראה מוכר. כבר סבלתי אותו כשאחרי (יותר מדי) שנים של ספקות העברתי את בני לחינוך ביתי. אבל הימצאות עם הילד שלי לתמיד לימדה אותנו ליהנות מהזמן שלנו בבית, ליהנות מהחיים באופן כללי, ואפילו ליהנות מהחופש שלנו. השיעורים הבלתי טריוויאלים שמשפחתי למדה בדם, יזע ודמעות (פשוטו כמשמעו) יכולים כיום לעזור לכולנו, וכנראה להועיל לנו גם בעתידנו המבטיח.

יום רביעי, 10 בפברואר 2021

יום האהבה - איך להימנע מהאכזבות הרומנטיות הקבועות

 


"כשאדם מאוהב, הוא תמיד מתחיל בכך שהוא מרמה את עצמו, ותמיד מסיים בכך שהוא מרמה אחרים. זה מה  שנקרא רומנטיקה." –
אוסקר ווילד

האם חיי האהבה שלך מתנהלים באושר ועושר עד עצם היום הזה?

אם הם כוללים זוגיות, התשובה כנראה שלילית. (אם הם לא כוללים זוגיות, לעומת זאת, התשובה ודאי שלילית.) יחסים תמיד כוללים תסכול, עצבים ואכזבות, למרות שאנחנו עושים את הכי טוב שאפשר עבור בני זוגנו. טוב, אולי לא תמיד את הכי טוב, אנחנו אנושיים בסך הכל. ועדיין, אנחנו עושים מעל ומעבר כדי להפוך את בני זוגנו למאושרים, אבל זה אף פעם לא עובד.

כפויי טובה שכמותם.

וזה לא שהם הופכים אותנו למאושרים. הם עושים איזשהו מאמץ, זה נכון, אבל לא את המאמצים הנכונים. הם היו כאלה אכפתיים כשהתאהבנו, אבל הם לא כאלה יותר. הם לא מקשיבים כמו שצריך. הם לא מבינים. והדבר הכי גרוע הוא, שעוד יש להם את החוצפה להתלונן עלינו, תארו לעצמכם!

ואנחנו בסך הכל רוצים את המינימום. באמת. רק להיות יכולים להיות איתם מי שאנחנו, ושתמיד יקבלו ויבינו אותנו. ולקבל את תמיכתם בפתרון הבעיות שלנו, כמובן, כדי שלא יהיו לנו בעיות יותר. ושתמיד ניהנה איתם ונהיה מאושרים.

זה יותר מדי לבקש?

ועדיין, נראה שאהובינו אף פעם לא יודעים מה אנחנו צריכים. לא פלא שאנחנו עוזבים הרבה פעמים את יקירינו המבטיחים-אבל-לא-מקיימים, ושגם כשאנחנו נשארים יחד יש לנו קשיים בלתי פוסקים.

בני זוגנו פשוט לא מצליחים לאהוב אותנו כמו שצריך.

מי אשם?

עמוק בסתר לבנו אנחנו מבינים שאהובינו לא תמיד אשמים. העובדה שהם מאשימים אותנו כל הזמן בכל דבר תורמת להבנה הזאת במידה מסוימת.

אנחנו יכולים, אם אנחנו רוצים, לקבל את האמירה הרוחנית שככלל, אין אשמה ואין אשמים, רק הכרת תודה.

אבל זה באמת רעיון מרחיק לכת. אנחנו יכולים להעדיף להאשים את התרבות. כולנו גדלנו על סיפורים אשלייתיים על התאהבות אידיאליסטית. (הסיפורים אף פעם לא מתארים מה קורה אחרי שהחתונה הנוצצת מסתיימת. אפילו לפנטזיות יש גבולות.)

התמונה הפנימית שיש לנו על אהבה היא, לכן, ציורית למדי. כפי שמצהירה סדרת הטלוויזיה שנות הקסם,

"כל חיינו הצעירים אנחנו מחפשים מישהו לאהוב. מישהו שישלים אותנו. אנחנו בוחרים בני זוג ומחליפים בני זוג. אנחנו רוקדים לצלילי שברון לב ותקווה. וכל הזמן אנחנו תוהים אם איפשהו, איכשהו, יש מישהו מושלם שאולי מחפש אותנו."

אנחנו עשויים, לפעמים, כשאנחנו מתאהבים, להרגיש שמצאנו את המישהו המושלם שלנו, אבל לאחר מכן אנחנו לעתים רחוקות מרגישים שהשני השלים אותנו. (זה כנראה לטובה, כי אנחנו רוצים שתהיה לנו מוטיבציה להמשיך לצמוח ולגלות אוצרות חדשים.)

אנחנו כן יודעים שהיחסים של הורינו נראו שונים מבסיפורים, כמובן, והכילו הרבה יותר עלבונות וצעקות והרבה פחות תשוקה נצחית. אבל אנחנו מקווים לקבל את האהבה החלומית מהסיפורים, ולא את האהבה הנאבקת של הורינו.

אבל לא זה מה שאנחנו מקבלים.

אנחנו תמיד גומרים בסוף עם אהבה תובענית ומסובכת, שכוללת אי הבנות, כעסים ובדידות. אנחנו תמיד מקבלים את הגרסה הארצית.

אנחנו לא מקבלים את מה שרצינו.

אבל אולי אנחנו מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

מה אפשר לעשות עם האהבה הזאת?

כדי לקבל את הבאושר עד עצם היום הזה שלנו (בערך, אולי, איכשהו,) עלינו לעשות מהפך בחשיבה, ולראות יחסים מזווית אחרת לגמרי.

אהבה לא יכולה, למרבה הצער, להבטיח לנו אושר ללא תנאי וללא הפסקה.

היא יכולה, עם זאת, לעזור לנו לצמוח וללמוד להיות מאושרים יותר ויותר ללא הפסקה.

אהבה כן מאפשרת לנו להיות מאושרים. אבל אנחנו צריכים לעשות את העבודה.

בניגוד לסיפורים שנהגנו לצרוך, אם כך, מציאת האחד והיחיד שלנו והתחייבות זה לזה היא לא סוף הסיפור. זאת רק ההתחלה.

כי יחסים הם דרך נהדרת להכיר את עצמנו. כפי שאומר הפילוסוף ג'ידו קרישנמורטי,

"מה שמביא הבנה הוא אהבה...אהבה יוצרת רגישות, ופגיעות. מי שרגיש מסוגל להתחדש. ואז נוצרת אמת."

לא רק החלקים האינטימיים באהבה עוזרים, עם זאת. גם החלקים המנוכרים יכולים לעזור. אהובינו, למשל, לוחצים שוב ושוב על הכפתורים שמקפיצים אותנו, כך שאנחנו יכולים ללמוד דרכם מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, ומה אנחנו צריכים.

מעבר לכך, המחלוקות, העלבונות והכעסים שלנו הם לרוב החוויות שמלמדות אותנו הכי הרבה על עצמנו. אם אנחנו מבינים ששם מסתתרות האמיתות שלנו, אנחנו יכולים ללמוד בהתמדה מה משמח אותנו.

כך אנחנו יכולים להיות מאושרים יותר ויותר לאורך הזמן. זה יכול להיות תהליך מתמשך, מהפגישה הראשונה ועד שהמוות יפריד בינינו. זה דורש תשומת לב, חשיפה, וקבלה, שלוש מהגישות הקשות ביותר ליישום, אבל הן גם אלה שמאפשרות אינטימיות.

ללמוד איך להיות מאושרים, אם כך, זה גם האתגר של יחסים, וגם המתנה שלהם.

איך אנחנו יכולים להשתמש ביחסים שלנו כדי להיות מאושרים יותר?

כדי לחוות אושר בלתי נדלה, עלינו להבין מה הם הצרכים שלנו, ואז עלינו לענות על צרכינו המשמעותיים באופן מספק.

אבל קל יותר להגיד את זה מאשר לעשות.

שלב ראשון: זיהוי הצרכים החשובים שלנו

לדעת מה אנחנו צריכים נשמע קל, אבל בדרך כלל זה לא כך.

סיבה אחת היא שאנחנו רגילים להתעלם מרגשותינו ומצרכינו. לעתים קרובות אנחנו לא מזהים את הצרכים שלנו גם אם הם חובטים לנו בפנים (ותסמכו עליהם, זה מה שהם עושים.)

אני, למשל, פגשתי את אהבת חיי אחרי שקנה ושיפץ דירה במרכז העיר, עזבתי את הבית הכפרי הפסטורלי ששכרתי ועברתי לגור אתו. לא היה לי שום מושג כמה לכודה ארגיש בלי המרחבים. רק אחרי שכתבתי על הצורך שלנו בטבע את התזה שלי למ.א., ואת הרומן הראשון שלי, השגתי את הנחישות שנדרשה כדי להוציא את יקירי הנייח אל המרחב.

אבל הערפול שלנו הוא רק אחת מהבעיות כשאנחנו מנסים לזהות את צרכינו. הצרה הגדולה יותר היא הרגלנו לתת למדיה לקבוע עבורנו מה אנחנו רוצים. הדימויים הרעשניים שלה מסתירים מאיתנו מה אנחנו באמת רוצים וצריכים. המשאלה הכל-כך פופולרית לעשות הרבה כסף, למשל, היא לרוב לא שאיפה מקורית שלנו. היא בדרך כלל מכסה על הצרכים האמיתיים שלנו כמו הצורך בביטחון, בתחושת ערך עצמי, או בהכרה מצד אחרים.

אי לכך, בכל פעם שעומדת בפנינו בחירה, שאיפה, או הרגשה רעה, כדאי לנו למצוא מה הצורך שנמצא מתחתיה. אם אנחנו מתלבטים אם לקנות גלידה, למשל, עשוי להיות לנו צורך בניחומים, באכפתיות. אם אנחנו מקנאים בהורה אחר על הישג של הילד שלו, הצורך עשוי להיות צורך שלנו בהערכה. זיהוי הצורך הוא פתח למציאת מה שיענה עליו בצורה הטובה ביותר.

גם דרך ריבים, בהם אנחנו נוטים לצעוק על יקירינו מה חסר לנו בגללו, אפשר לברר ביעילות מה הם הצרכים שלנו. עם זאת רובנו רואים את הדרך הזאת כפחות נעימה.

זיהוי הצרכים האמיתיים שלנו, ומציאת הדרכים לענות עליהם היטב (רמז: עשיית כסף היא לא אחת מהן בדרך כלל) יכולים לגרום לנו שלווה ואושר.

זיהוי, אם כך, הוא הצעד הראשון.

שלב שני: להגיד אחד לשני מה אנחנו צריכים

גם הצעד הזה הוא לא ממש פיקניק.

הדרך המומלצת לחלוק אחד עם השני את צרכינו היא על ידי שיחה על רגשותינו ותוכניותינו לפחות פעם ביום. שיתוף של השאיפות והקשיים שלנו מאפשר לנו לגלות מה נמצא מאחוריהם.

קלי קלות, לא?

האמת, לא ממש.

הרבה מהצרכים שלנו לא רק בלתי-ניתנים-לזיהוי, או מביכים, אלא גם גורמים לנו להיראות נזקקים, חס וחלילה. לחלוק אותם עם אחרים זה פשוט מבעית.

זה דורש הרבה אמון.

לא כל זוג השיג את האמון הזה, אבל כל זוג צריך לנסות להגיע אליו. כי כמו שכתב השחקן הרולד לויד,

"אם היתה יכולה להיות לי רק מילה אחת לאהבה – זאת היתה הבנה.

אהבה מחייבת תמיד לראות את האחר, וככל שהדבר מוזר, אהבה היא הדבר היחיד בעולם המאפשר לך לראות את טובת האחר."

הציפייה שמרגע שהתאהבנו תמיד נראה את טובת האחר נשמעת קצת מרחיקת לכת, אבל אנחנו בהחלט יכולים לנסות.

אבל יש סיבות נוספות לכך שאנחנו לא חולקים את צרכינו אחד עם השני. ברוב הזוגות, כפי שמתארת מורת הזוגיות סמדר מילר, יש את האחד שיודע מה הוא רוצה בכל רגע נתון, ואת השני שפשוט "זורם בסבבה". (אם יש לך זוגיות, אפשר לבדוק מי מביניכם זה שמציע את התוכניות, האוכל, הבילויים, וכל השאר. אם יש כאן דפוס, כנראה עלית על זה.)

דרך ההתנהלות החד-צדדית הזאת אכן שקטה ומהירה, ושני הצדדים נראים מרוצים, אבל יש לה מחיר מפתיע. הצד היוזם בדרך כלל ממורמר על זה שכל האחריות נופלת עליו. הצד הנענה ממורמר כי הרצונות שלו לא נחשבים. כל צד, באופן בלתי נמנע, מרגיש בודד ומאשים את השני.

אז ככל שזה קשה, עדיף לנו ללמוד לשתף פעולה ולא לרמוס אחד מאיתנו (בדרך כלל את זה שחרד מריבים או מנטישה יותר מהשני). כי כפי שאמר מרטין לותר קינג,

"אהבה היא רצון טוב יצירתי ומבין כלפי כל אדם. היא הסירוב להכניע איזשהו אדם."

אחרי שזיהינו את צרכינו ושיתפנו אותם, עלינו למצוא דרכים לענות עליהם.

באופן לא מפתיע, גם הצעד הזה הוא לא קל.

למרבה המזל, הוא נעשה קל יותר עם הזמן.

שלב שלישי: למצוא איך למלא את הצרכים שלנו

אם תפקיד הזיהוי והביטוי של הצרכים נמצא בראש ובראשונה בידי מי שמרגיש אותם, התפקיד של מציאת פתרונות מספקים עבור שני הצדדים מוטל על שני הצדדים.

העיקרון הזה אולי נשמע קצת כמו חוזה, אבל במציאות, לשמחתנו, ההרגשה הרבה יותר מלבבת. חקירת הצרכים שלנו היא מרתקת. היכרות מעמיקה יותר עם אהובינו נוגעת ללב ומקרבת בינינו. הניסיון לעזור ליקירינו להיות מרוצים ומאושרים יכול להיות מרגש.

עכשיו הזמן, אם כך, לקרוא לעזרתנו את תושייתנו, יצירתיותנו, ואולי גם חוש ההומור שלנו. כולנו יחד יכולים לשבת ולמצוא את הדרכים הטובות ביותר לספק את צרכינו.

לאחר מכן, אנחנו יכולים לנסות את הפתרונות שלנו, להיכשל, להתלונן, להעלות רעיונות חדשים, ולוודא שאף אחד לא מוותר על יותר מדי.

שכל הצרכים המשמעותיים שלנו נענים.

שאנחנו באמת מרוצים.

וכדרך אגב, בזמן שאנחנו מזהים ומשתפים ופותרים ומשנים, הכרת התודה שלנו אחד לשני, והאהבה שלנו, צומחות והולכות.

יצירת האושר שלנו, עד עצם היום הזה ועד בכלל

מתן תשומת לב למשאלות ולצרכים שלנו, הקשבה, מחשבה, התנסות משותפת, כל זה יכול באמת להיות מאתגר.

אבל זה יכול גם להיות נפלא.

למידה ביחד, צמיחה ביחד, יכולות לשפר את חייו של כל אחד מאיתנו.

אבל מעבר לכך, הן יכולות גם לחבר בינינו.

אז כדאי לנו ללמוד לזהות את הצרכים שלנו, לבטא אותם, לכבד אותם, ולעשות כמיטב יכולתנו לענות עליהם. כי מילוי הצרכים המשמעותיים של כל אחד מאיתנו היא הדרך היחידה בה שנינו יכולים להיות מאושרים.

זאת הדרך היחידה לאהוב לתמיד.

אז גם אם מציאת פתרונות לוקחת זמן (אהבה תובעת כל-כך הרבה זמן!) ודורשת חשיבה (בימינו לא מקובל לחשוב מחוץ לעבודה, אם בכלל,) עדיין, כדאי לנו לעשות את המאמץ.

כדאי לנו לדבר אחד עם השני בקביעות על רגשותינו.

כדאי לנו לבחון לעומק את קשיינו ואת בחירותינו.

לזהות צורך אחד בכל פעם.

למצוא פתרון אחד בכל פעם.

החל מעכשיו.