איך הפסקתי להיות רעבה, ירדתי במשקל, וגידלתי ילדים שפויים

"יש יותר חכמה בגופך מאשר בפילוסופיה המעמיקה ביותר." - פרידריך ניטשה

ביחסיי עם האוכל תמיד היה עניין לא סגור. כמו רובנו, תמיד רציתי לחזור אליו וליהנות ממנו בחופשיות, אבל תמיד חשבתי שזה יהיה רע בשבילי. למרבה האכזבה, כולנו למדנו שתשוקתנו לאכול מה וכמה שאנחנו רוצים, ותשוקתנו להישאר בריאים וחטובים, לא יכולות ללכת ביחד.

התבגרות בתרבות דיכוטומית מבלבלת לא עוזרת לעניין. אמיתות בסיסיות עליהן גדלנו, כמו האמירה של סוקרטס,

"אנשים רעים חיים כדי לאכול, אנשים טובים אוכלים כדי לחיות,"

או האמירה המפחידה יותר של הרמב"ם,

 "אכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות,"

לא מקלות על חיינו.

גדלנו תחת האמונה שזה רע למלא את רצונותינו הגופניים, ובמקביל למדנו שחיים רק פעם אחת, ולכן זה רע לא למלא את רצונותינו הגופניים.

לא פלא שאנחנו יוצאים מדעתנו.

בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו חיים על מזון מהיר ועל ארוחות טלוויזיה מצד אחד, ומצד שני מתחילים מגוון דיאטות כל שני וחמישי. אנחנו מבלים את זמננו לא רק בהרגשה שאנחנו שמנים וכושלים, אלא גם בתחושת אשמה על כל פעולה או חוסר פעולה שאנחנו נוקטים.

לא כיף גדול, למען האמת.

אבל, כפי שגיליתי, זה לא חייב להיות כך.