המתנות שהספקטרום האוטיסטי נותן לי, ולכולנו

"העולם זקוק לכל מיני מוחות." טמפל גרנדין

הרבה מבני משפחתי הענפה נמצאים איפשהו על הספקטרום האוטיסטי. הדור הצעיר בדרך כלל מאובחן, בעוד הדורות המבוגרים יותר לא, גם אם הסימפטומים שלנו הרבה יותר ברורים (חוסר הרצון לעזוב את עיסוקינו המרתקים לטובת פעילות חברתית, למשל.)

העובדה שרבים מהילדים בין קרוביי ומכריי מאובחנים על הספקטרום אינה יוצאת דופן, בהתחשב בעליה הדרמטית של אבחונים כאלה בעשורים האחרונים. על פי המרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן, כ2% מהילדים בעולם מאובחנים על הספקטרום מדי שנה, והשכיחות עלתה כמעט פי 3 בתריסר השנים האחרונות. מעבר לכך, כל ילד שישי בארה"ב מאובחן עם הפרעות התפתחותיות, ובשאר העולם המערבי המצב דומה, כך שכולנו פוגשים זאת בדרך זו או אחרת.

האופן בו אנחנו מתייחסים למצב זה, עם זאת, יכול להיות שונה באופן דרמטי. בעוד שהאתגרים קשים יותר ככל שהאדם נמצא רחוק יותר על הספקטרום, גישה שמתמקדת פחות בחסרונות ויותר בחוזקות יכולה לעזור לאנשים על הקשת, בעיקר לבעלי התפקוד הגבוה ביניהם, ולאנשים שאוהבים אותם.

כשאני מסתכלת על הילדים, ההורים, ובני הזוג על הספקטרום מבין מכריי, אני רואה בדרך כלל אנשים מצליחים, מאושרים ואוהבים. כן, יש לנו תכונות שונות במידה מסויימת, אבל האם התכונות האלה פחות טובות?

לא בהכרח.

אולי הן אפילו טובות יותר.

לאנשים המעורבים, כמו גם לחברה כולה.

האם הספקטרום האוטיסטי הוא הפרעה?

בבסיסו, הספקטרום האוטיסטי מבטא את הקשת בין חברותיות ואינדיבידואליות.

כיוון שכולם תמיד נעים על הקשת המרגשת הזאת, אף אחד לא יכול להיות תקוע בקביעות באחד מקצותיה. כולם, למשל, חווים בדידות וניכור מתישהו לאורך ילדותנו והתבגרותנו המאושרות, ולרוב גם במהלך בגרותנו. כולנו נעים על הספקטרום הזה.

אלה שמאובחנים כאוטיסטים נוטים להיות על הצד האינדיבידואליסטי של הקשת הזאת, אבל במשך הזמן הם יכולים לנוע עליה באופן משמעותי, כמו כל אחד אחר. להפוך מילד שחבריו לכתה לא ראו אותו ממטר, למדריך (קצת ביישן) בתנועת נוער, כפי שקרה לאחד ממכריי המאובחנים.

ועדיין, הקצה האינדיבידואליסטי של הספקטרום הוא מקום קשה להיות בו. ילדים על הקשת נוטים לסבול לא רק מבדידות ומחרדה, אלא גם מבריונות. רגישויות תחושתיות מוסיפות את חלקן לקושי. גם להיות הורה לילד כזה זה לא קל, גם אם אתה לא עובר את המאבק התובעני הנורא של רבים מההורים לילדים בתפקוד נמוך.

ובכל זאת, הרבה מהסבל הזה נובע לא מהמצב האוטיסטי עצמו. ילדים קטנים על הרצף הם לעתים קרובות ילדים שמחים. אבל התגובות המתוסכלות כשהם מקבלים כשהם לא מתנהגים כמו אחרים, הפוקוס על חולשותיהם במקום על חוזקותיהם, והכתות העמוסות בהם נמצאים רבים מהם, ממררים את חייהם של רבים מהם. הגדרתם כ"מופרעים", ורחמים עליהם, רק מוסיפים לסבל המיותר.

ולמרות כל זאת, רבים מהאנשים בתפקוד גבוה גדלים לחיות חיים טובים, ולהצליח, לפעמים אפילו יותר מאחרים. הרבה אנשים ידועים שנחשבים לאוטיסטים מדגימים כשרונות והישגים יוצאי דופן. כאלה הם, למשל, מיכלאנג'לו, דארווין, ג'פרסון, ניוטון, מוצארט, לואיס קרול, איינשטיין, טסלה, וויטגנשטיין, אנדי וורהול, סטיב ג'ובס, סטנלי קובריק, ג'רי סיינפלד, סוזן בויל, ביל גייטס, גרטה תונברג, ורבים רבים אחרים.

האנשים האלה, באופן ברור, הצליחו לא למרות תכונותיהם האינדיבידואליסטיות אלא בגלל התכונות האלה.

לכן, במקום שנתייחס לאינדיבידואליסטים כאל מופרעים, עלינו לחגוג את יתרונותיהם ותרומותיהם יוצאי הדופן.

היתרונות הנחשקים של אינדיבידואליסטים

אם נאמץ כמה מהתכונות המדהימות של אנשים על הספקטרום, זה יכול להועיל לכולנו. כמה מהתכונות הנפלאות האלה שאני רואה סביבי הן:

יתרונות מקצועיים:

לאנשים בקצה האינדיבידואליסטי של הספקטרום יש לעתים קרובות את החוזקות האלה:

• התמקדות בתחומי עניין ספציפיים, והקדשת זמן ומחשבה רבים לתחומים אלה. התמקדות זו בתחומי עניין אישיים מאפשרת ידע מעמיק, הבנה, והגעה להישגים יוצאי דופן. כל כך הרבה גיקים, למשל, לא יכולים לטעות.
• פחות רגישות לציפיות ומחשבות של אחרים. שחרור זה מציפיות מביא לבחירה מתאימה יותר של עיסוקים, והערכה ריאליסטית יותר של הישגים. השחרור הזה מביא גם ליותר נכונות להיכשל לאורך הדרך, ולפחות ייאוש והרמת ידיים בגלל מכשולים או ביקורת. בנוסף, התייחסות עם פחות יראת כבוד לתיאוריות ושיטות קיימות מאפשרת חדשנות.
• סלידה ממשמעת וממגבלות. למרות שתכונה זו מונעת לרוב הצלחה במוסדות הירארכיים, היא מקדמת חירויות, ומעודדת יזמות. רבים ממכרי האינדיבידואליסטים, למשל, הם עצמאים מצליחים.
• צורך מופחת בחברה ובקבלה, שגורם להקדשת פחות זמן לרשתות חברתיות וליצירת רושם. זה מותיר יותר זמן ומשאבים נפשיים לדברים אחרים וחשובים יותר.
• לנשים, על פי נסיוני, פחות רגישות לציפיות של אחרים מפחיתה הרבה מהמגבלות הפנימיות שהחברה יוצרת אצל נשים, וכך שוברת במידה מסויימת את תקרת הזכוכית. נשים אינדיבידואליסטיות לרוב לא מנסות להיות נחמדות, ולא מוותרות על מקומן ועל הקרדיט למעשיהן למען אחרים. הן מתנהגות כרגיל יותר כמו גברים, ולכן, עם כל הצער על שזאת המציאות שלנו, הן זוכות ביותר כבוד ובקידום מהיר יותר מנשים אחרות.

יתרונות מקצועיים, עם זאת, הם לא הכוחות היחידים שיש לאינדיבידואליסטים. יש להם גם חוזקות מפתיעות יותר.

יתרונות בין-אישיים

אמנם "אוטיזם" לא נודע בזכות יכולתו לתמוך ביחסים דווקא, אבל אני רואה שאנשים אינדיבידואליסטים במיוחד הם הורים, בני זוג וחברים נהדרים. לעתים קרובות יותר מאחרים. כמו שאיימי שומר אמרה על בעלה,

"כל התכונות שמבהירות שהוא על הספקטרום הן הסיבות שבגללן התאהבתי בו כל כך."

כמה מהתכונות יקרות הערך האלה הן:

• יושר. סלידה משקרים, לא משנה כמה הם קטנים, יוצרת תקשורת פתוחה וכנה, שהיא הבסיס ליחסים טובים.
• ישירות. הימנעות מערפול וממניפולציות יוצרת אמון. ביטויים ישירים של אהבה ושל הערכה גם הם מועילים מאד בנישואים, בהורות, וביחסים בכלל. אמנם מחמאות ניתנות בדרך כלל רק אחרי הרבה דרישה, על פי נסיוני הלא משמח, אבל הכנות שלהן הופכת אותן למשמעותיות יותר.
• אכפתיות ומעורבות. אני מוצאת שהאנשים היותר אינדיבידואליסטים מבין מכריי נוטים להיות רגישים מאד לסבל של אנשים ושל חיות. האכפתיות שלהם מובילה לעתים קרובות למודעות עמוקה ולמעורבות בנושאים חברתיים, סביבתיים ופוליטיים.
• הערכה עצמית גבוהה ופחות רגישות עשויות לאפשר עמידות גבוהה בקונפליקטים, ולפעמים גם את היכולת להיות במהלכם תומכים ומשכיני שלום.
• אהבת חופש יוצרת כבוד לאחרים וקבלתם כפי שהם.

יתרונות נוספים

המחקר מראה יתרונות רבים נוספים שיש לאנשים על הספקטרום. אתר Embrace ASD מפרט חוזקות רבות, כולל קוגניטיביות כגון רכישת ידע ברמה אנציקלופדית, יכולת פתרון בעיות גבוהה יותר, וקבלת החלטות רציונלית. בנוסף, הוא מציין חוזקות חושיות ואתיקה מקצועית גבוהה. העתון The Atlantic מציין גם אינטליגנציה גבוהה יותר. Frontiers in Psychology טוען שתכונות אוטיסטיות עזרו למנהיגים רבים, כגון לינקולן, צ'רצ'יל, מנדלה, ובן-גוריון, להוביל את אנשיהם למקומות טובים יותר.

אתר Healthline מזכיר יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסא, יכולות חזקות במערכות כמו מחשבים ומתמטיקה, יכולות מוסיקליות, תשומת לב לפרטים, כישורים חזותיים, כישורי אמנות ועיצוב, ונונקונפורמיזם כלפי נורמות מדכאות. אתר Verywell Health מציין גם זיכרון מעולה, פחות חומרנות, והיכולת לחיות את הרגע. Twiddle מוסיף אוריינטציה לפרטים, חשיבה ויזואלית יוצאת דופן, היענות לכללים, ודייקנות.

אז האם בכלל כדאי לנו לשאוף להיות בצד היותר חברתי של הקשת? או שאולי עדיף לנו להיות בצד האינדיבידואליסטי שלה?

כפי שאפשר לראות, לאנשים אינדיבידואליסטים על הספקטרום יש כוחות-על, ורבים מהם מסתירים בצניעות את היותם על-אנושיים במידה זו או אחרת. אין פלא, לכן, שמקומות עבודה רבים מעדיפים אותם על פני אנשים אחרים. השגת שוויון, אם כך, היא אינטרס של כולנו, אינדיבידואליסטים וחברותיים כאחד.

אימוץ גישה אינדיבידואליסטית של קבלה וכבוד לאחר, ובהקדם, תעזור לכולנו.

מתנת ההטרוגניות

אנחנו נוטים כיום לרצות שכל אחד שיהיה נטול פגמים כמו פרופיל רשת חברתית. אנחנו מצפים מכל אחד שיהיה נורמלי, שיהיה בדיוק כמו כולם, ואנחנו מאד ביקורתיים כשמישהו לא כזה. התרבות הנוכחית שלנו שואפת להומוגניות.

אבל ביסודו של דבר, אף אחד לא לגמרי "נורמלי", כך שהגישה השיפוטית הזאת פוגעת בכולנו.

כל אדם הוא שונה, מורכב וייחודי. שיפוט של אדם על פי אספקט אחד, או על פי ספקטרום של אספקט אחד, מתעלם מהתמונה הצבעונית המלאה. מעבר לכך, זה מונע מאיתנו ליהנות מהיכולות המגוונות של אנשים, וללמוד מגישותיהם השונות.

אי לכך, כדאי לנו לעזור לכל אדם לשגשג כפי שהוא.

כדאי שנכבד את המורכבות של כל אחד, וניהנה ממנה.

כדאי לנו לעודד ולחגוג את ההטרוגניות שלנו.

הכרה בייחודיותו של כל אדם, והוקרה של ייחודיות זו, תועיל לכולנו. טיפוח הייחודיות שלנו תועיל לעצמנו, למשפחות שלנו, לקהילות שלנו, ולעולם כולו.

הערכה שלנו למגוון העשיר הקיים באנושות תעשיר את כולנו.

אספקט אחד בכל פעם.

אדם אחד בכל פעם.

החל מעכשיו.