איך להשתמש לטובתך בכוחות מעגל השנה

"זמן הוא אשליה, אם כי ספק אם זה נכון לגבי זמן ארוחת הצהריים." – דאגלאס אדאמס

האם גם לך הכל נראה קודר יותר כשהעולם נהיה אפור?

או שאולי ההרגשה שלך היא מעבר לסתם קדרות, יותר, נאמר, שאיפה להתעטף בשמיכה ולא לבקוע משם עד שאפולו יחזיר אלינו שמש גדולה וחמה?

בשביל רובנו, העולם המחשיך מוציא את החשק לחיות, שלא לדבר על לעשות משהו. גם הקור לא עוזר. החורף מבאס כל שנה, והשנה, כשהכל ממילא בלתי נסבל, החורף הוא כבר באמת יותר מדי.

אני, למשל, ביליתי את השבועות האחרונים כשאני מרגישה מדוכאת יותר ויותר. בנקודה מסוימת עלה בדעתי שבשנה שעברה, ובזאת שלפניה וכנראה תמיד, מצב הרוח שלי צונח בתקופה הזאת של השנה. (השם של התקופה הזאת באנגלית, FALL - נפילה, מעיד על כך שאני כנראה לא היחידה.) הבנתי שבכל סתיו אני מרגישה שאני זקוקה לחופשה דחופה במקום שטוף-שמש כלשהו, שאני מתעצבנת על אהבת חיי על כך שהוא לא מוציא אותי מחיי מייד, ושאפילו החגים המוארים של התקופה לא מצליחים להחזיר אותי לעשתונותיי.

אבל דכדוך עונתי הוא לא סוף הסיפור בשבילי. ממש לא. כל שנה אני מרגישה גם שחיי מוטעים איכשהו בבסיסם. שמשהו חייב להשתנות, אבל אני לא יודעת מהו. כל חורף, אם כך, אני מוצאת את עצמי מדוכאת, מבולבלת ומיואשת, אבל לפחות אני יודעת עכשיו שזה ככל הנראה זמני, ושאני אעבור את זה. כנראה.

הבחנתי גם שלדכדוך החורפי, בדומה לשאר העונות הבאות בעקבותיו, יש כנראה תפקיד.

רוצה להצליח? תחשוב שוב – כי אלה ההפסדים שעומדים בפניך

"הצלחה היא כל השפלה שכולם הסכימו להתחרות עליה." – ג'ימס ריצ'רדסון

רוצה להיות מצליחן?

כולנו רוצים, בחוסר מקוריות. אנחנו מאמינים שהאופציה האחרת היא להיות מפסידנים, ואף אחד, בשום נסיבות, לא ירצה להפסיד, חס וחלילה.

כפי שפסקל מרסייר מנסח זאת,

"לא הכאב ולא הפצעים הם הגרועים ביותר... הגרועה ביותר היא ההשפלה."

רובנו רואים את העולם כשדה קרב בו אנחנו יכולים או לנצח או להפסיד. בתנאים האלה, אנחנו חייבים להילחם, ואנחנו חייבים תמיד לנצח. כי אם נפסיד, מה יגידו השכנים?

איך חוסר שוויון מסכן את חיינו – ואילו שוויון גורם לנו להיות מאושרים

"כל החיות שוות. אבל כמה מהחיות שוות יותר מאחרות." - ג'ורג' אורוול, חוות החיות.

כולנו רוצים לחיות בשמחה ובאהבה עם כל מי שמסביבנו, אבל למרבה הכעס, כמה אנשים משיגים את המטרה הנאצלת הזאת טוב יותר מאחרים. אנשים בארצות מסוימות, מתברר, הרבה יותר מאושרים מאתנו. אבל אנחנו לא צריכים לשנוא אותם בגלל זה.

עדיף לנו לנסות לאמץ את דרכם הצוהלת. אולי כדאי להתחיל עם להבין מה לעזאזל הם עושים יותר טוב מאתנו.

גיבורי-העל חזרו – ואתה אולי אחד מהם

 

כמה פעמים ראית בחדשות חוסר צדק מרגיז, והרגשת מתוסכל בגלל שאין לך יכולת לשנות את המצב?

ככה כולנו הרגשנו. עד שהגיעה 2020.

כי בחודשים האחרונים המצוקה, וחוסר השוויון שבא איתה, חושפים יותר ויותר גיבורים שנלחמים למען הצדק. זה מה שגיבורים עושים.

אנחנו רואים אותם לנגד עינינו (למרות שלעתים קרובות, כמו שמקובל אצל בני אנוש, אנחנו לא מבינים מה אנחנו רואים.)

לא גיבור אחד. לא אלף. מיליונים.

ויש סיכוי טוב שאתה אחד מהם.

איך הדעות הקדומות שלנו חוסמות אותנו – ואיך להשתחרר מהן לחופשי

"הדיו בו נכתבת כל ההיסטוריה היא פשוט זרם של דעות קדומות." - מרק טווין

האם יש לך סטריאוטיפים?

כולנו רוצים להיות רציונאליים, להתייחס לכל אדם באובייקטיביות על פי תכונותיו הייחודיות, ותמיד להיות מציאותיים, רחבי-אופקים ומיטיבים. אבל כולנו גם מרגישים יותר בנוח עם אנשים שנראים לנו כמונו, ואנחנו חשדניים כלפי כל הזרים והנוכרים הבלתי-צפויים האלה.

כשאני, למשל, לקחתי את מכוניתי הראשונה לתיקון במוסך, המוסכניק לא טיפל בה כמו שצריך. ההתנהגות שלו גרמה לי לחשוב שהוא הניח שכאישה לא אוכל להבחין בהבדל. מאז חשבתי על מוסכניקים כעל שוביניסטים. לא לקחתי יותר את מכוניותיי למוסכים, וביקשתי מהגברים בחיי שיעשו זאת עבורי.

כתוצאה מכך היה עלי לבקש טובות, לערוך תיאומים מסובכים, ולחוש חייבת. זה גרם לי להרגיש לחוצה ומוגבלת. עם זאת, מעולם לא ניסיתי למצוא מוסך שיתייחס אלי באופן מקצועי. בשורה התחתונה, כנראה נפגעתי יותר מהדעה הקדומה שלי על מוסכניקים מאשר מהדעה הקדומה של המוסכניק עלי.

ככלל, אנחנו לא יכולים להימנע מלהיות לפעמים בעלי דעות קדומות. אפילו אם אנחנו יודעים שזה לא הוגן. אפילו אם אנחנו יודעים שזהפוגע לא רק באחרים אלא גם בעצמנו, כי אנחנו מאבדים קשרים מועילים, חיים בפחד ובשנאה, ורואים את עצמנו כדבילים.

עם זאת אנחנו יכולים להבין מה גרם לנו להיות כאלה דינוזאורים, ואיך להימנע מלתקוע לעצמנו מקלות בגלגלים.

הדרך היחידה להשיג את מטרותיך היא לגלות את התמכרויותיך הלא מודעות

"כל עוד לא תהפוך את הלא-מודע למודע, הוא ימשיך לכוון את חייך, ואתה תקרא לו גורל." קרל גוסטב יונג

יש לך התמכרות?

כולנו רוצים להיות הגרסא הטובה ביותר של עצמנו, להיות תמיד בשליטה מלאה על ההתנהגות (והאכילה) שלנו, ולהיות מלאי שלווה ושמחה תחת כל הנסיבות. אבל רובנו נוטים לאבד את עשתונותינו מפעם לפעם ולעשות דברים שאנחנו מתחרטים עליהם, כמו להעליב את משפחותינו המעצבנות או לקנות חפצים בלתי-ניתנים-למיקום.

אנחנו מבטיחים לעצמנו שלא נעשה את זה שוב, ואז מוצאים את עצמנו עושים בדיוק אותו דבר, כאילו אנחנו נשלטים על ידי שד בעל חוש הומור גרוע.

לאבד שליטה על עצמנו, מסיבות שאנחנו אפילו לא מבינים, זה די מדכא. זה גם די מזיק כי חשבונות הבנק שלנו, הגופים שלנו וסביבותינו נוטים לא להיות סלחניים במיוחד. לא אחרי העבירה השישית, בכל מקרה.

במשך הזמן ההיעדר הזה של שליטה עצמית נעשה הרסני למרבה הצער, ומחריב את יחסינו, את הצלחתנו ואת ההערכה העצמית שלנו.

אז כדאי שנלמד איך לכבוש את השדים הפרועים שלנו.

נתחיל בלמצוא אותם.

איך השינוי הגלובלי יכול לשנות לטובה את חייך

"לא כל מה שניצב מולנו אפשר לשנות, אבל אי אפשר לשנות שום דבר עד שמתייצבים מולו" – ג'ימס בולדווין

כל מה שרצינו היה להמשיך לעסוק בעניינינו. זאת לא בקשה גדולה מדי, שפשוט יעזבו אותנו בשקט, לא ככה?

אבל ההיסטוריה, כדרכה, התעלמה מהבקשה הצנועה הזאת שלנו, ואנחנו נידונו לקללה הסינית של 'לחיות בזמנים מעניינים.' (למרות שהסינים, שנמצאים בסגר כבר שבועות ארוכים, כנראה מרגישים ש'זמנים משעממים בטירוף' יהיה תיאור מדויק יותר של המצב.)

בכל מקרה, עד כמה שהמשבר העולמי הזה מפחיד, שלא לדבר על כמה שהוא לא נוח, הוא עשוי להביא אתו גם כמה מתנות בשבילנו.

לאנשים שמאמינים שכל דבר קורה לנו בגלל סיבה, או כדי לעשות לנו דווקא, אין ספק שהקורונה נמצאת פה כדי ללמד אותנו שיעור. אבל גם אם לווירוס אין ייעוד שמיימי, המציאות שהוא יוצר עבורנו יכולה ללמד אותנו. הרבה.

אם רק נלקט כמה מהתובנות הנמצאות בהישג ידינו.

היום (החדש והבהיר) שאחרי מחר

"שום אדם איננו אי, כל אדם הוא חלק מארץ רבה...מותו של כל אדם מפחית ממני, כי אני שייך לבני האדם. על כן אל תשלח לשאול למי צלצלו פעמוני המוות - הם מצלצלים לך." - ג'ון דאן

לפני שהעולם התהפך מקצה לקצה, לפני כמה שבועות, נהגנו לחלום בגדול: שלום עולמי, אחוות האדם, הצלת כדור הארץ. לא חסכנו.

עכשיו, מצד שני, החלומות שלנו נעשים צנועים יותר במידה מסוימת: לצאת מהבית, לחבק את בני המשפחה שלנו, לפגוש חברים. סוג כזה של דברים, שאליהם אנחנו מתגעגעים.

עם זאת, אנחנו עשויים לגלות, כשעשן המגיפה יתפזר, שאנחנו יכולים להשיג את הכל, את הפנטזיות הקטנות שלנו כמו גם את חלומותינו הענקיים.

כי, סוף סוף, האנושות משתנה.

מהיסוד.

איך הקורונה שולחת אותנו לחדרים שלנו לחשוב טוב טוב על מה שעשינו

"היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" – מהטמה גנדי

גם את החיים שלך הקורונה הפכה לגמרי?

עד כמה שהיינו רוצים להתעורר ולגלות שסרט האימה בו אנחנו חיים לאחרונה הפך לסרט מדע בדיוני לא אמין במיוחד, המציאות בחוצפתה מתעקשת להתקיים. היא משנה את החיים של כולנו, גם מעשית וגם תפישתית.

נראה שאנחנו חווים את סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו (ולשם שינוי, זאת לא רק קלישאה שחוקה.) מספר המושפעים, המבודדים והחולים עולה מדי יום הן בכל העולם והן בכל ארץ כשלעצמה (להוציא את סין המסתורית). למרות שיש הרבה דיבורים על מציאת ריפוי מיידי, שום דבר כזה לא קיים עדיין.

באמת שערורייתי.

העולם משתנה במהירות הבזק. למרות שזה נעשה על ידי מגיפה מפלצתית, אם נלמד את השיעורים שלה בסקרנות, נוכל להפוך את העולם לטוב יותר לאחר מכן. אולי אפילו לתמיד.

רובנו נשלחנו הביתה, בין אם לבידוד ובין אם לשמירה על בריאות הציבור. נראה כאילו היקום מנסה להגיד לנו ללכת לחדר ולחשוב טוב על מה שעשינו.

הנה כמה מהשיעורים שכנראה הגיע זמננו ללמוד:

נשים, ערבים, אוהדי כדורגל – איך הסטריאוטיפים שלנו פוגעים בכולנו, ואיך לנטרל את המניפולציות שלהם

"כולנו נוטים לחשוב שהעולם חייב לציית לדעות הקדומות שלנו. התפישה ההפוכה דורשת מאמץ מחשבתי מסוים, ורוב האנשים היו מתים לפני שהיו חושבים. למעשה, זה מה שהם עושים." - ברטרנד ראסל

האם אתה אדם אובייקטיבי?

כולנו רוצים להיות הוגנים, לשפוט כל אדם ללא משוא פנים, ולחיות בעולם צודק, שוויוני ושמיימי. עם זאת, כולנו חשים פחד כשאנחנו מוצאים את עצמנו לבד בסמטה חשוכה עם אחד מהאנשים מהם למדנו לחשוש. אם את אשה, למשל, הקבוצה הזאת יכולה באופן כללי להיות גברים. את אמנם יודעת שרובם לא מסוכנים, אבל בחושך את משחזרת בראשך כל פעולת הגנה עצמית שאי פעם נתקלת בה, רק ליתר ביטחון.

אנחנו לא יכולים להימנע מלאמץ דעות קדומות. לא רק בגלל שהמוח שלנו בנוי כך שהוא מחלק את העולם למוכר ולזר כדי להגן עלינו, אלא גם בגלל שזאת דרך החשיבה הנוחה ביותר. גם כשאין שום סכנה בסביבה, אנחנו בני האדם תמיד נעדיף את הדרך הקלה יותר. הרבה יותר קשה לשפוט אדם על ידי היכרות מעמיקה אתו מאשר על ידי זיהוי קריטריון שמשייך אותו לאיזושהי קבוצה. זאת הסיבה לכך שחלוקה לקבוצות נפוצה כל כך.

להתמקד בקריטריון אחד ולהתעלם מהתמונה הרחבה זה נוח, על זה אין ויכוח.

אבל זה לא מציאותי.

ויותר מכך, המחיר על כך הוא זוועתי, כפי שכולנו יודעים טוב מדי.

אוטיזם הוא האינדיבידואלים החדש – והוא הכרחי לאנושות באותה מידה

"כדי להיות חבר מקובל בעדר, אדם צריך, מעל לכל, להיות כבשה." אלברט איינשטיין

אני באה משושלת ארוכה של מתבודדים השקועים בקריאה, או בגלישה באינטרנט, על פי גילם, וצועקים על כל מי שמפריע להם. הצעירים בהם לרוב מאובחנים כנמצאים על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. המבוגרים אף פעם לא חשבו שיש להם איזשהי סיבה לעבור אבחון.

לכל אחד מהם יש לב רחב, אכפתיות עמוקה לסבל של בני אדם ושל חיות, מודעות פוליטית, ודעות מבוססות וקולניות.

כל אחד מהם מוכן לעשות הקרבות גדולות כדי לעזור לאנשים וליצורים אחרים במצוקה.

עם זאת, הצעירים לעיתים קרובות רואים עצמם כבעלי הפרעה. כנראה כי כך החברה מתייגת אותם בימינו.

באותו זמן, המבוגרים יותר רואים את עצמם כאינדיבידואליסטים. הם גאים במי שהם, והחברה מעריצה אותם כאנשים מועילים במיוחד.

כולם, כמובן, הצעירים והמבוגרים, הם אותו דבר. ההתנהגויות זהות, רק המושגים השתנו למרבה הצער לאורך השנים. בעוד שהאבחונים הנוכחיים חשובים על מנת לענות על צרכי הילדים, אוצר המלים שלהם מתייחס באידיוטיות רק לחסרונות שבמצב.

לצערנו כולנו, הטרמינולוגיה המדכאת הזאת מזיקה לא רק לאנשים שאובחנו. היא מזיקה גם לחברה התמימה כולה.

לכן, טרמינולוגיה מציאותית יותר, ופרספקטיבה מציאותית יותר, יוכלו לחולל פלאים.

איך לגרש את חשכת החורף – 8 הדרכים הלוהטות ביותר

"קר בחוץ מכדי שמלאכים יוכלו לעוף." - אד שירן

נמאס לך כבר מהחורף הארור הזה?

בנקודה מסוימת לכולנו נמאס ממנו. כשהחורף מכניס אותנו לצד האפל, הוא מפחית בערמומיות את האנרגיה שלנו, מעצבן אותנו, והופך אותנו למדוכאים, חרדים ורעבים תמידית. לקדרות החורף החמורה ביותר שלנו יש אפילו דיאגנוזה פסיכיאטרית הקרויה במדויק SAD - Seasonal Affective Disorder. ואם זה לא מספיק, משבר האקלים מחריף את המצב מרגע לרגע, ויוצר תנאי מזג אוויר קיצוניים כמו הצפות וסופות שלגים מצד אחד, ושריפות שוברות-לב מצד שני.

קשה. באמת.

אבל אל ייאוש. לא רק שאנחנו יכולים עדיין לצמצם את שינוי האקלים, אנחנו יכולים גם לשפר את מצב הרוח שלנו מקצה לקצה. גם אם סבא חורף נראה מאיים, הוא מחביא באמתחתו מבחר מתנות בשבילנו.