יום רביעי, 1 באפריל 2020

היום (החדש והבהיר) שאחרי מחר


"שום אדם איננו אי, כל אדם הוא חלק מארץ רבה...מותו של כל אדם מפחית ממני, כי אני שייך לבני האדם. על כן אל תשלח לשאול למי צלצלו פעמוני המוות - הם מצלצלים לך." - ג'ון דאן

לפני שהעולם התהפך מקצה לקצה, לפני כמה שבועות, נהגנו לחלום בגדול: שלום עולמי, אחוות האדם, הצלת כדור הארץ. לא חסכנו.
עכשיו, מצד שני, החלומות שלנו נעשים צנועים יותר במידה מסוימת: לצאת מהבית, לחבק את בני המשפחה שלנו, לפגוש חברים. סוג כזה של דברים, שאליהם אנחנו מתגעגעים.
עם זאת, אנחנו עשויים לגלות, כשעשן המגיפה יתפזר, שאנחנו יכולים להשיג את הכל, את הפנטזיות הקטנות שלנו כמו גם את חלומותינו הענקיים.
כי, סוף סוף, האנושות משתנה.
מהיסוד.

יום חמישי, 19 במרץ 2020

איך הקורונה שולחת אותנו לחדרים שלנו לחשוב טוב טוב על מה שעשינו


"היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" – מהטמה גנדי

גם את החיים שלך הקורונה הפכה לגמרי?
עד כמה שהיינו רוצים להתעורר ולגלות שסרט האימה בו אנחנו חיים לאחרונה הפך לסרט מדע בדיוני לא אמין במיוחד, המציאות בחוצפתה מתעקשת להתקיים. היא משנה את החיים של כולנו, גם מעשית וגם תפישתית.
נראה שאנחנו חווים את סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו (ולשם שינוי, זאת לא רק קלישאה שחוקה.) מספר המושפעים, המבודדים והחולים עולה מדי יום הן בכל העולם והן בכל ארץ כשלעצמה (להוציא את סין המסתורית). למרות שיש הרבה דיבורים על מציאת ריפוי מיידי, שום דבר כזה לא קיים עדיין.
באמת שערורייתי.
העולם משתנה במהירות הבזק. למרות שזה נעשה על ידי מגיפה מפלצתית, אם נלמד את השיעורים שלה בסקרנות, נוכל להפוך את העולם לטוב יותר לאחר מכן. אולי אפילו לתמיד.
רובנו נשלחנו הביתה, בין אם לבידוד ובין אם לשמירה על בריאות הציבור. נראה כאילו היקום מנסה להגיד לנו ללכת לחדר ולחשוב טוב על מה שעשינו.
הנה כמה מהשיעורים שכנראה הגיע זמננו ללמוד:

יום שני, 24 בפברואר 2020

נשים, ערבים, אוהדי כדורגל – איך הסטריאוטיפים שלנו פוגעים בכולנו, ואיך לנטרל את המניפולציות שלהם


"כולנו נוטים לחשוב שהעולם חייב לציית לדעות הקדומות שלנו. התפישה ההפוכה דורשת מאמץ מחשבתי מסוים, ורוב האנשים היו מתים לפני שהיו חושבים. למעשה, זה מה שהם עושים." - ברטרנד ראסל


האם אתה אדם אובייקטיבי?
כולנו רוצים להיות הוגנים, לשפוט כל אדם ללא משוא פנים, ולחיות בעולם צודק, שוויוני ושמיימי. עם זאת, כולנו חשים פחד כשאנחנו מוצאים את עצמנו לבד בסמטה חשוכה עם אחד מהאנשים מהם למדנו לחשוש. אם את אשה, למשל, הקבוצה הזאת יכולה באופן כללי להיות גברים. את אמנם יודעת שרובם לא מסוכנים, אבל בחושך את משחזרת בראשך כל פעולת הגנה עצמית שאי פעם נתקלת בה, רק ליתר ביטחון.
אנחנו לא יכולים להימנע מלאמץ דעות קדומות. לא רק בגלל שהמוח שלנו בנוי כך שהוא מחלק את העולם למוכר ולזר כדי להגן עלינו, אלא גם בגלל שזאת דרך החשיבה הנוחה ביותר. גם כשאין שום סכנה בסביבה, אנחנו בני האדם תמיד נעדיף את הדרך הקלה יותר. הרבה יותר קשה לשפוט אדם על ידי היכרות מעמיקה אתו מאשר על ידי זיהוי קריטריון שמשייך אותו לאיזושהי קבוצה. זאת הסיבה לכך שחלוקה לקבוצות נפוצה כל כך.
להתמקד בקריטריון אחד ולהתעלם מהתמונה הרחבה זה נוח, על זה אין ויכוח.
אבל זה לא מציאותי.
ויותר מכך, המחיר על כך הוא זוועתי, כפי שכולנו יודעים טוב מדי.

יום ראשון, 16 בפברואר 2020

אוטיזם הוא האינדיבידואלים החדש – והוא הכרחי לאנושות באותה מידה



"כדי להיות חבר מקובל בעדר, אדם צריך, מעל לכל, להיות כבשה." אלברט איינשטיין

אני באה משושלת ארוכה של מתבודדים השקועים בקריאה, או בגלישה באינטרנט, על פי גילם, וצועקים על כל מי שמפריע להם. הצעירים בהם לרוב מאובחנים כנמצאים על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. המבוגרים אף פעם לא חשבו שיש להם איזשהי סיבה לעבור אבחון.
לכל אחד מהם יש לב רחב, אכפתיות עמוקה לסבל של בני אדם ושל חיות, מודעות פוליטית, ודעות מבוססות וקולניות.
כל אחד מהם מוכן לעשות הקרבות גדולות כדי לעזור לאנשים וליצורים אחרים במצוקה.
עם זאת, הצעירים לעיתים קרובות רואים עצמם כבעלי הפרעה. כנראה כי כך החברה מתייגת אותם בימינו.
באותו זמן, המבוגרים יותר רואים את עצמם כאינדיבידואליסטים. הם גאים במי שהם, והחברה מעריצה אותם כאנשים מועילים במיוחד.
כולם, כמובן, הצעירים והמבוגרים, הם אותו דבר. ההתנהגויות זהות, רק המושגים השתנו למרבה הצער לאורך השנים. בעוד שהאבחונים הנוכחיים חשובים על מנת לענות על צרכי הילדים, אוצר המלים שלהם מתייחס באידיוטיות רק לחסרונות שבמצב.
לצערנו כולנו, הטרמינולוגיה המדכאת הזאת מזיקה לא רק לאנשים שאובחנו. היא מזיקה גם לחברה התמימה כולה.
לכן, טרמינולוגיה מציאותית יותר, ופרספקטיבה מציאותית יותר, יוכלו לחולל פלאים.

יום חמישי, 16 בינואר 2020

איך לגרש את חשכת החורף – 8 הדרכים הלוהטות ביותר

"קר בחוץ מכדי שמלאכים יוכלו לעוף." - אד שירן


נמאס לך כבר מהחורף הארור הזה?
בנקודה מסוימת לכולנו נמאס ממנו. כשהחורף מכניס אותנו לצד האפל, הוא מפחית בערמומיות את האנרגיה שלנו, מעצבן אותנו, והופך אותנו למדוכאים, חרדים ורעבים תמידית. לקדרות החורף החמורה ביותר שלנו יש אפילו דיאגנוזה פסיכיאטרית הקרויה במדויק SAD - Seasonal Affective Disorder. ואם זה לא מספיק, משבר האקלים מחריף את המצב מרגע לרגע, ויוצר תנאי מזג אוויר קיצוניים כמו הצפות וסופות שלגים מצד אחד, ושריפות שוברות-לב מצד שני.
קשה. באמת.
אבל אל ייאוש. לא רק שאנחנו יכולים עדיין לצמצם את שינוי האקלים, אנחנו יכולים גם לשפר את מצב הרוח שלנו מקצה לקצה. גם אם סבא חורף נראה מאיים, הוא מחביא באמתחתו מבחר מתנות בשבילנו.