הדרך לגן עדן עוברת דרך ספקנות

האם אפשר להגיע לאושר מוחלט? רובנו, למרבה הצער, לא מאמינים באושר. אנחנו מייחלים להיות שמחים כמו מרי פופינס, ולפרוץ כמוה בשירה מדי פעם בלי שום סיבה נראית לעין. עם זאת, רובנו מאמינים שאף אחד לא יכול להיות כל כך שמח. אפילו לא אנגלים. בטח לא אנחנו. אולי זה קשור לכך שגדלנו על האמונה שגן-עדן הוא לא על הארץ, אלא הרחק הרחק מכאן. נקודת פתיחה די מייאשת. אני, למשל, נהגתי להאמין באומללות מעמקי לבי המתכווץ. נהגתי לחיות בצייתנות על פי התפישות של קבוצה שלמה של הורים, מורים, שכנים ועוברי אורח. במאמציי להפוך למה ש…

דרכי המפותלת אל האושר

בתחילת חיי הבוגרים שמחה לא ממש לקחה חלק. לאורך שנים נשאתי את צער העולם בהתנדבות על כתפיי השחות, עד שביקשתי את נפשי למות, והיא סירבה. רק אז הבנתי שחיי תלויים במציאת הדרך אל האושר. מאז הפכתי כל אבן בדרכי אל הששון ואל השמחה. החלפתי בתים, בני-זוג ועיסוקים (כגון קריאה בכף היד, הנדסת תוכנה, הוראה במרכז גמילה מסמים, עריכת מאמרים, פעילות סביבתית, ואימהות, שתוקעת מקלות בגלגלים של כל השאר.) במסע שלי בעקבות האושר הגעתי לעשרות ארצות (גוררת אתי את משפחתי המתלוננת). מעולם, לאורך דרכי המפותלת אל האור, לא החמצת…